עברנו כתובת

הכתובת החדשה שלנו היא: www.zhsport.co.il

האתר "זווית חדה – ספורט מזווית אחרת".

אתם מוזמנים לבקר אותנו…

הנקמה חלק ב' 25.09.2011

חוזרים לוסרמיל

מכבי ת"א שלנו חוזרת היום לאצטדיון שבמשך השנים האיר לה פנים. את האליפות בשנת 1995 לקחנו באצטדיון הזה ובכלל יחס המשחקים באצטדיון הזה משך כמעט 20 שנה נוטה באופן מהותי לטובת הצהובים. אין עוד קבוצה בליגה שהצהובים צברו עליה כ"כ הרבה נצחונות כמו זו מבירת הנגב. יחד עם זאת, צריך לזכור שהפועל ב"ש מגיעה למשחק עם הגב לקיר תוך כדי ידיעה שהפסד נוסף במשחק הזה יכניס את המועדון לסחרור שלא נראה כמותו שנים רבות.

ניר קלינגר, ואמר עליו מורי ורבי אבי רצון, יש לו בעיה קרדינלית אחת מאוד מובהקת… הוא באמת משוכנע שהוא פרופסור לכדורגל וכשהמציאו את המשחק לפני 150 שנה בערך, חיכו 120 שנים נוספות לשחקן נבחרת ישראל מחיפה כדי להקצות לו את הליטוש האחרון. הוא יודע הכל יותר טוב ולא ניתן ללמד אותו דבר וחצי דבר על כדורגל, והעובדות מדברות בעד עצמן. קלינגר תקוע אי שם בתחילת שנות האלפיים עם כדורגל מיושן, ואפילו הדבר היחידי שעמד לטובתו באותן שנים מדוברות, דהיינו: מוטיבטור מעולה, כבר לא עובד. השחקן המודרני לא מתעניין בנאומי ציונות ורוב (יהיו שיאמרו כל) מה שמעניין אותו כלל וכלל לא קשור לדשא אלא מחוצה לו. הפסד במשחק הזה יגמור סופית לקלינגר את קריירת האימון שלו בקבוצות ששוות את שאיפותיו.

גם מכבי שלנו לא מגיעה למשחק הזה בשיאה שלא תטעו. הקבוצה פצועה וחבולה, החסרונות המהותיים שישנם לקבוצה במיוחד משחק האגפים הלוקה בחסר זוקפים ראשם אט אט והכי גרוע יש הרגשה שהקבוצה הגיעה לשיא שלה מוקדם מידי ועכשיו הדרך היא במדרון תלול למטה. עדיין ולמרות כל זאת, מכבי ת"א טובה יותר מהפועל ב"ש בכל פרמטר, ולפיכך כל תוצאה מלבד נצחון תהווה אכזבה קשה. יש למכבי סיכוי לחזור שוב ולהוביל את הטבלה והיא חייבת לעשות זאת בצורה משכנעת. להשתלט על המגרש מהדקה הראשונה ולהכתיב את הקצב, כפי שעשתה במשחק הפיקנטי דאשתקד בין נמני לאותו קלינגר.

ההרכב שתורגל, מראה שגל אלברמן יורד מעמדתו ביציע היישר למרכז השדה במקומו של רפי דהאן. קשה להבין את המאניה דיפרסיה בצורה שאיוניר מנהל את מצבת השחקנים שלו, אבל מסתבר שכשאין ברירה, אז אין ברירה. כמו קשטן צריך לפעמים לעשות שינויים ולשתף שחקנים שאינך חפץ בעיקרם. מדוניאנין שהוא בבירור האשם הגדול בהדרדרות של הקבוצה מבחינה מקצועית יורד לספסל, אך לצערנו זה מעט מידי ומאוחר מידי. גל אלברמן יהיה שחקן המפתח על הדשא היום אם וכאשר כמו הפרסומים, לצידו ישחק רועי קהת, שעדיין מחפש את עצמו בליגה לבוגרים.

מושיקו לוגסי עדיין לא כשיר וכך גם רוברטו פונצ'ץ' עושה רושם. עוד נראה שיואב זיו חוזר להרכב, ושוב תהיה בעיה קשה של תיאום בהגנה. מכיוון שקלינגר כבר שנים רבות משחק בשיטה בה שיחקה רמה"ש, זה מתחיל להפחיד. הפחד הזה יפוג אך ורק אם מכבי ת"א תשחק נכון את המשחק שלה. מה זה אומר נכון? זה אומר סבלנות, בלי נסיונות מטופשים סולו של הצלת המולדת, וכמו כן משמעת טקטית, למשל דור מיכה צריך להישאר באגף שלו ולא ללכת לטייל במקומות מפקירים.

המשחק הזה איך שלא נסתכל עליו, הוא משחק מפתח מבחינת הצהובים. נצחון יחזיר את הבטחון, ויביא אותנו בצורה טובה לקרב שבוע הבא מול הירוקים מחיפה. הפסד עלול להחריב סופית את העונה של הצהובים, כי הבטחון של הצעירים יתרסק. איוניר חייב לחזור למקורות של העונה הזאת, אם הוא מעוניין בהמשכיות של הפתיחה הטובה. העובדה שהוא חזר למקורות של עצמו לכשהשתן קצת עלה לו למוח, הביאה את מכבי למצב בו היא מובסת בשניים מתוך שלושת המשחקים האחרונים. לכן, זה משחק מפתח ומבחן גם אולי אפילו בעיקר בשבילו.

על קוזאקים נגזלים

אלון יפת אתמול הגזים בהחלטתו. אני משוכנע שלא היה מקום לגמור את המשחק כה מוקדם, ובוודאי לא היה צריך להוסיף חטא על פשע בעקבות הטעות בפאול על בן יוסף קודם למהלך. אין ספק שהתגובה של אוהדי בית"ר המשולהבים אחרי המשחק לא הייתה במקומה. אלון יפת הוא בסה"כ בכיר שופטינו ועל אף העובדה שלטעמי בשנה האחרונה הוא קצת הרים את אפו יתר על המידה, עדיין הוא שופט משובח.

אותי מעצבנת תגובת איגוד השופטים על כל הסיפור הזה. איגוד השופטים כבר שנים מתנהל בישראל כ"עבד כי ימלוך". לא עובר אפילו שבוע אחד בו השופטים לא נמצאים בעיצומה של שערוריה כלשהי, ורק אתמול לפחות לפי מה שאני יודע טעויות שלהם היו קריטיות הן בר"ג והן בבלומפילד. האיגוד הזה מתנהל בצורה לא שקופה ויוצר פרשיות רבות בעקבות זאת בשנים האחרונות: שופטים באדום, הכדור המרכזי וחשבוניות הטקסי, הם רק חלק קטן מזה, ולמרבה הצער אין דין ואין דיין.

אין ספק שאוהדי בית"ר טעו, הגזימו ומי שמעורב בתקיפה הזאת צריך לבוא על עונשו, אעפ"כ התגובה של האיגוד כאילו לכאורה מישהו בסופו של דבר יפגע בשופט וכן הלאה, מקוממת עוד יותר. אין ועדה מקצועית אמיתית באיגוד הזה, כשמי שלמעשה מבקר את השופטים, אלו חבריהם שפרשו. אין שום שקיפות כלפי חוץ ולהיפך במקום לטפל במצבים של טעויות חמורות, השופטים מתגייסים אחד למען השני כדי לטאטא הכל מתחת לשטיח. הדוגמא הטובה ביותר הוא הפנדל שקיבלה אשתקד הפועל ת"א בגביע המדינה מול בית"ר וכל ההתנהלות אחר כך.

אבל, אנחנו כבר לא מצפים ליותר מידי בליגה של לוזון. כל התרבות שלוזון יצר של שמור לי ואשמור לך מתפוצצת לנו לאחרונה בפנים. יום אחד מישהו יצטרך להגיד די ולשחרר אותנו מהשחיתות הזו. תופעת הקוזאק הנגזל של כל הארגונים שמנהלים את הכדורגל הישראלי, מוכרחה להיפסק. הגזע כבר כרות ממזמן…

ההזדמנות האחרונה?

ישבתי מתוח ביום חמישי בלילה, לפני המשחק בין סיינה לרומא בסטדיו אולימפיקו. אני מתקשה להיזכר פתיחת עונה כה גרועה של רומא, והאבסורד באמירה הזו היא שרומא בשנים האחרונות לא פותחת אף עונה כפי שצריך. עדיין אם פתיחת העונות שעברו היו רעות, זוהי פתיחת עונה קטסטרופלית שרעה שבעתיים מהפתיחות הללו. בשני משחקים באירופה ובשלושה משחקים בליגה רומא לא ניצחה ולו משחק אחד, כשהיא כובשת סכום דל של שלושה שערים בסה"כ בכל המסגרות. אני כבר לא מדבר על ההשפלות במשחקי המבחן בקיץ… זה כבר פאסה.

המחצית הראשונה של המשחק גרמה לי לפהק ולנסות בכל בכח להישאר ער נוכח הנעת הכדור השבלונית של הקבוצה. אני מעוניין ברשותכם לעמוד על שיטת המשחק אותה הביא אנריקה על שלל עוזרי המאמן הספרדים שבאו איתו מקטלוניה. אני משער ששיטת המשחק הנ"ל עובדת בצורה כזאת שהנעת הכדור מתסכלת את היריבה וממאיסה עליה את המשחק בצורה כזאת שלאחר מס' לא רב של דק', הדרך לשער כבר פרוצה לחלוטין. אני משער שהאנרגיה שמוציאה הקבוצה היריבה במרדף שווא אחרי הכדור גם מעייפת אותה בצורה כזאת שכבר בדקה 60 היא נופלת מהרגליים.

שיטת הטוטאל פוטבול הומצאה לפני שנים רבות ע"י ריינוס מיכלס האגדי. השיטה הזאת הייתה הלחם והחמאה של הכדורגל ההולנדי מאז שנות השבעים עם יוהאן קרוייף המיתולוגי. קרוייף אף היה זה שהביא איתו את שיטת הכדורגל הזאת לברצלונה, וגווארדיולה פיתח אותה למיומנות פנטסטית בעצמו לאחר שהיה חניך של הלז. אני רוצה למען הגילוי הנאות לומר שבאופן עקרוני איני מסתכל על משחקים של ברצלונה, כך שאין לי מושג מה גורם לה לבצע אותה בשלמות לאור התוצאות המדהימות שהקבוצה זוכה להן בשנים האחרונות. יחד עם זאת, אני רוצה להגיד מס' דברים על השיטה הזאת ברשותכם:

1. השיטה הזאת גורסת, שכל השחקנים משתתפים בהנעת הכדור, מההגנה ועד להתקפה. השיטה ההולנדית הקלאסית שוחקה בצורה שבה הליברו מנהל את המשחק מאחורה. השיטה הקטלונית גורסת שלמעט שני הבלמים שנשארים מאחור כולם שחקני התקפה. שיטה כזאת שלמעשה חושפת את העורף להתקפות מתפרצות אחרי כל איבוד כדור, מביאה את הצורך בקשרים מיומנים ומדוייקים שכמעט אף פעם לא מאבדים את הכדור.
2. המגינים בשיטה הזאת צריכים להיות מסוגלים להיכנס לחלל שיוצרים להם הקשרים המניעים את הכדור ועי"כ להיות מסוגלים לאיים על השער מהאגפים. הבלמים יוצאים לצדדים ויוצרים חלל באמצע שנועד להנעת כדור בטוחה עד הרחבה. הקישור האחורי חייב להיות קישור שיודע לשחק לעומק על מנת למצוא את הקשרים והחלוצים האיכותיים במצב של יתרון מספרי.
3. הנעת הכדור חייבת להיות האמצעי להשגת המטרה. אילו הנעת הכדור הייתה המטרה, שחקני היריבה היו יכולים ללכת לישון, והתוצאה הייתה מסתיימת ב-0-0 משמים. לכן, לקבוצה צריכה להיות המודעות העצמית מתי הנעת הכדור מיצתה את עצמה ומתי צריך להתחיל לייצר מצבים בעזרתה.

זוהי כמובן דעתי מהשנים שהייתי חובב גדול של הכדורגל ההולנדי קודם לחוק בוסמן שהחריב אותו, ומעבר לכך מההסתכלות שלי על המשחק של רומא מול סיינה. ניסיתי להבין מה לואיס אנריקה רוצה למעשה להשיג בכדורגל הזה, ואלו היו התובנות שלי. ברור שאיני איש מקצוע ואולי אני מפספס פה כמה דברים, אבל אני משוכנע שזוהי התורה פחות או יותר.

הבה נתחיל לדבר על הנק' שהעליתי. לרומא יש בעיה ליישם את השיטה הזאת כמעט מכל בחינה. גווארדיולה לכשהגיע להיות מאמן ראשי בבארסה העיף את כל מי שלא תאם לשיטה שלו בזמנו, זה לא משהו שאנריקה במעמדו הלא קיים ברומא יכול וצריך לעשות. הבעיה הכי גדולה היא שלקבוצה אין מגנים כמו אלו שציינתי קודם. המגינים שלה באופן עקרוני מצוינים. במיוחד מדובר על קאסטי שהוא גם אחד השחקנים הכי אהובים ברומא, אבל היכולת שלו הרבה יותר באה לידי ביטוי בסגירה שלו וביציאה קדימה, מאשר בהנעת הכדור והיכולות ההתקפיות. מגן שמאלי אין לה כבר הרבה שנים, אבל היא תמיד ידעה להתסדר עם חלופות איטלקיות שעשו הגנה בצורה מספיק טובה על מנת שרומא תהיה חזק בצמרת האיטלקית עד כמה שניתן. אנריקה הביא את חוזה אנגל, שלא מספק את הסחורה ולא מתאים לרמה הזאת של הכדורגל, ובצד ימין אין כלום. פרוטה שהוא קשר 50/50 מעולה, מתופקד שם כרגע.

יש לה בוסקטס (יתכן ואני טועה בשמות ובשיבוצים – שוב אני לא מסתכל על משחקים של ברצלונה), אפילו הרבה יותר טוב וקוראים לו דה רוסי. מהסיבה שאין לה שחקן ליברו שיודע להתחיל את השיטה הזאת ולהניע אותה קדימה, דה רוסי נאלץ לשחק כבלם שלישי. הבעיה פה היא שבאותו רגע אתה מבטל את כל היכולת של רומא במרכז המגרש הגנתית והתקפית. דניאלה הוא הכח והדינמו של רומא… כשאתה מוציא אותו מהעיגול, אין להגנה בולם זעזועים לפניה, אין מי שיוציא כדורי עומק מצויינים לחלוצים, וכמו כן אין מי שיאיים על השער בבעיטה מרחוק.

כמו כן, לרומא אין צ'אבי. אין מי שייקח את הכדור מההגנה ויבנה את השיטה קדימה לעבר החלוצים והשחקנים היצירתיים. אין מי שיקדם את הנעת הכדור ממשהו שבלוני למשהו עוקצני והכי גרוע אין מי שיכתיב את קצב המשחק. לרומא יש קשר 50/50 נהדר, פליימייקר פנטסטי, קוראים לו דויד פיזארו הצ'יליאני. כוחו של פיזארו וראניירי ידע להשתמש בו בצורה מושלמת, הוא היכולת שלו בשטחים קטנים למצוא פרצות ולהשתחל אליהם כדי להגיע לעודף מספרי מול המגנים אחרי ששכבת הקישור האחורי היריב כבר לא רלוונטית. פיזארו תחת השיטה הזאת מוצא עצמו משוטט על המגרש, וזה מדוע בתחילת העונה אנריקה לא ספר אותו. הוא החליט להשתמש בו אחרי שהבין שגאגו לא יכול להיות צ'אבי גם אם יגדל קוקיות של תנין.

הבעיה הבאה היא אינייסטה. פיאניץ' הבוסני הוא מלא בכשרון, אבל אינייסטה הוא לא יהיה לעולם. זה לא אותו סוג של שחקן הלכה למעשה. בבארסה אינייסטה הוא האיש שיוצר את המצבים לחלוצים במסירה האחרונה אחרי הנעת הכדור. פיאניץ' הוא שחקן של עבודה קשה על המגרש, של כניסה למאבקים, של בעיטה מצויינת מרחוק ושל התאמה לקצב המשחק שנקבע ע"י הקשרים העמיתים. אני כבר לא אכנס למסי ווייה או לעובדה המגוחכת שטוטי (ופה האירוניה הגדולה ביותר, כי איתו לואיס הסתכסך על כלום ושום דבר, מאבק אגו מטופש) הוא היחידי שעובד כמו שאנריקה רוצה תחת השיטה. אבל דבר אחד הבנתם, ללואיס אנריקה אין את הכלים לשחק את השיטה הזאת ברומא.

מה שקורה בתכל'ס הוא שרומא מניעה את הכדור בצורה משעממת, חסרת תכלית, אם תרצו "שום מסר לאומה ושום מסר לדור הבא". הקבוצה היריבה עומדת על המגרש, מפהקת להנאתה, כשהכדור בסופו של דבר עובר אליה היא מעיפה אותו למעלה ליתרון מספרי מול האין הגנה של הג'יאלורוסי. אין שום סיכוי שמשהו ישתנה, לא בהווה ולא בעתיד הקרוב. אולי בעוד שלוש-ארבע שנים יצמח דשא כששחקנים מתאימים ימלאו כל משבצת במגרש. בשביל זה צריך סבלנות וכסף רב שיישפך בשביל לגרום לסבלנות זו להפוך לשקט תעשייתי, לא בטוח שיש אפילו אחד מאלה שלא לדבר על שילוב בין השניים.

די בנדטו הבעלים של רומא יכול לדבר כמה שהוא רק רוצה על סבלנות. כשאתה מסתכל על פני השטח, אתה רואה שאנריקה וסאבטיני בכלל לא היו מתואמים כשהקבוצה נבנתה. שחקנים שהגיעו לקבוצה בכלל לא היו קשורים למה שהמאמן רצה לייצר. הכשלון הוא כה חרוץ עד כדי כך שמונטלה שהלך לאמן את קטאניה צועד מעל רומא עם ארבע נק' באמתחתו, כשלרומא רק שתיים. איך שאני רואה את זה, אילולא יבוא איזשהו נס חנוכה בעיר הנצח, אנריקה לא מסיים את חודש אוקטובר כמאמן רומא. אין מה לעשות… זאת המציאות, ובנדטו שכרגע מגבה את המאמן, יבין זאת בעקבות הלחץ העצום שיהיה עליו בשבועות הקרובים.  

החטא ועונשו 22.09.2011

האשם תמיד

מכבי ת"א נחלה אמש את הפסד ראשון העונה באופן מפתיע לקבוצה המאוד חלשה מרמה"ש. למכבי אתמול לא היו פתרונות או כלים למרבה הצער להתמודד עם הבונקר בכחול, וכמובן שהשער המוקדם והלא ספורטיבי של היריבה טרף את הקלפים לגמרי. כל התחלואים אותם ציינתי בעבר לגביה של מכבי ת"א הוכיחו שחוק מרפי תמיד מרחף מעל ראשינו, ושעל מזל אי אפשר לסמוך מכיוון שיש לו נטיה פעמים רבות להיגמר.

מכבי ת"א תתקשה השנה מאוד מול כל קבוצה שתסתגר בעיקר במשחקים בהם יהיה חסר מושיקו לוגסי, שהוא הקשר היחידי של מכבי שיודע לתת פס עומק לחלוצים. לאחר עזיבתם של מלול, כחלון ובוזגלו (אפשר גם להכניס את הפציעה של ישראלביץ' אם רוצים באמת) למכבי הלכה למעשה אין קיצוני ימני, וזה כ"כ חבל משום שאילו היה שחקן כזה ליד עומר ורד הפנטסטי, האגף הימני היה הופך להיות קטלני. באגף השמאלי ישנה בעיה אחרת, כאשר דור מיכה נוטש את העמדה הזאת כל הזמן ומשאיר את צ'קול להתמודד לבדו מול שני שחקנים. למרבה הצער זה משהו שגדול על צ'קול מבחינה טכנית כשחקן, והוא חייב במקרה הכי טוב לפחות עוד קיצוני אחד איתו שיעזור לו.

יחד עם זאת, זוהי בעיה שאולי יהיה אפשר לפתור אותה מבית, אני לא רואה איך, אבל הצוות המקצועי כבר הוכיח שהוא יודע לפתור בעיות מסוג כזה בצורה יצירתית. אני הייתי מנסה לתת אולי למרגוליס מהנוער דק' משחק, לא כי אני מאמין ששחקן כה צעיר יכול לעשות הבדל, אלא יותר כי אין הרבה ברירות, במיוחד באגף הימני. הבעיה הכי גדולה כרגע של מכבי, איך שלא נסתכל על זה, נמצאת בקישור המרכזי, ובמיוחד כשלוגסי לא משחק. רפי דהאן שחקן מאוד נחמד, אבל יש לו בעיה טכנית קשה והמשחק שלו אינו חכם, אעפ"כ כשהוא משחק ליד לוגסי הוא בסדר גמור. הבעיה מתחילה ב"ירום הודו" האריס מדוניאנין שפשוט מחרב את המשחק של מכבי ת"א, והעובדה שמכבי כ"כ חלשה בשלושת המשחקים האחרונים תלויה אך ורק בזה שהוא משחק 90 דק'. מכבי מוכרחה ללא כל דיחוי להביא שחקן בעמדה הזאת, שישאיר את מדוניאנין על הספסל או שאנחנו תלויים בכשירותו של לוגסי באופן טוטאלי, וזה דבר לא בריא לקבוצה שמעוניינת לרוץ לאליפות.

כגילוי נאות, מאמן הקבוצה ואנוכי לא מדברים כבר למעלה מחצי שנה, מאז שהלז רמז שאבי נמני שלח את חבריי ואותי לקלל אותו ומעולם לא התנצל על כך. עדיין אני משתדל בביקורת שלי להיות ענייני ואובייקטיבי. מאז שמכבי החלה להתבסס כקבוצה הטובה ביותר בישראל, השתן עלה לאיווניר לראש. הוא שכח לגמרי שהעובדה שהוא עלה לליגה האירופאית תלויה כמעט לחלוטין במזל שהיה לו בלנקראן, בז'לז'ניצ'אר ובמחצית הראשונה בבלומפילד מול פאו. בן רגע איווניר חזר להיות הפוליטיקאי של שנה שעברה, דהיינו: לא לוקח אחריות אחרי הפסדים, שחקנים מורכבים או לאו מטעמים פוליטיים בלבד, הצהרת הקבוצה חזרה להיות מטרה ולא אמצעי להשגתה ושחקנים ממורמרים כתוצאה מיחס מתנשא ולא שווה אליהם.

אם מכבי ת"א רוצה להצליח השנה, איווניר חייב לחזור למקורות בפתיחת העונה שהביאו אותו עד הלום. השיטה שלו באופן אישי בעונה שעברה קרסה, ורק העובדה ששינה אותה גרמה לו הצלחה מרובה. חזרה עכשיו אחורה פשוט תמוטט את הקבוצה, ואנו רואים זאת במקרה ניבאלדו. השחקן מאז המשחק מול בשיקטאש שלאחריו הושפל פשוט צל של עצמו. הוא אשם בשער הראשון וגם בעובדה מן הסתם שמכבי נשארה בעשרה שחקנים בדרך לשוויון, אבל הסיבה לכך בינינו היא סדרת החינוך שעבר הלז והורידה לו את הבטחון לרצפה. לי הדבר ממש מתחיל להריח כמו מקרה סידיבה 2, וכמה שלא אהבתי את המקרה ההוא, אני לא אוהב את המקרה הזה הרבה יותר. כל סיפור פונצ'ץ' ולא משנה אם הוא טוב יותר או פחות, מריח לי לא טוב.

רבותיי, אני מתריע ואומר, שאם דברים לא ייראו כפי שנראו בקיץ, מכבי תיכשל ובגדול. כל מה שהוביל את מכבי להצלחות כאילו נעלם ולא היה, הביחד כבר לא אותו ביחד, אלא חלק ביחד וחלק לחוד. ההפסד הזה אפשר לקרוא לו מעידה, אבל הריח שעולה מאחורי הקלעים הוא רע. די עם הרוטציה, די עם האיפה ואיפה ודי עם הפוליטיקה! חבל לנו לאבד צ'אנס לא נורמאלי כשירבותינו לצמרת אינן מבריקות בלשון המעטה. מכבי ת"א כרגע כמעט כהרגלה מנצחת את עצמה, והלחץ יתחיל לחלחל ולגבור. לכן, המשחק מול ב"ש הופך להיות סופר חשוב…

מתחילים מבראשית

מכבי ת"א בכדורסל פותחת את עונת 2011/12 היום במשחק בצרפת מול שולה. לאחר ששנה שעברה הפתיעה רבים אחרי התגבשות נהדרת והופעות הירואיות של שחקנים, שאף אחד לא ציפה מהם, כגון: פניני ופארגו, השנה להבדיל הציפיות תהיינה גבוהות. אין ספק שהיורוליג בשל נהירת הכוכבים מהנ.ב.א לאירופה יעבור הרבה תהפוכות בחודשים הקרובים. פעם קבוצות תהיינה בלתי סדיקות, ופעם אחרי שדיוויד סטרן יפתור את הבעיות, הסיפור ישתנה מקצה לקצה.

מכבי ת"א פותחת את העונה עם בעיות אדירות בעמדה מס' 1. את העמדה כרגע מאיישים פארמר ואחיון בלבד, אם תרצו גם פאפלוקס הוא סוג של מס' 1. אבל לגבי עניין אחד אין לאיש ספק, אם וכאשר ג'ורדן פארמר יחזור חזרה לניו ג'רסי החביבה, מכבי תהיה בבעיה קשה. על כך, הויכוח כרגע בין הצוות המקצועי להנהלה… כל אחד מושך לצד שלו, ובינתיים הבעיה עמוקה מאוד.

דיויד בלאט יוביל השנה קבוצה שונה מזו שהוביל אשתקד. בקבוצה של השנה הבאה עלינו לטובה יש הרבה אגו, והאדם המרכזי לא יהיה בלאט עצמו אלא שחקנים שונים בסגל. אם בשנה שעברה הקבוצה הייתה קבוצת הגנה מצוינת, השנה עם קו אחורי חדש לחלוטין כבר לא יהיה הלוקסוס של חטיפות כדור ולחץ מאסיבי על כל המגרש. דיויד בלאט יצטרך להתאים את עצמו לשחקניו, וזה דבר שהוא לא אוהב לעשות.

העומס שיהיה על הקבוצה הכריח את ראשיה להביא הרבה שחקנים. חלק מהם ישחקו יותר וחלק פחות, אבל בסופו של דבר איך שלא חותכים את העוגה, מישהו נשאר עם הפירורים. הפירורים הללו לא יספקו חלק מהשחקנים, למשל: טל בורשטיין, שאין ספק שאחרי היורובאסקט האחרון רואים בבירור שאבד עליו הקלח. הוא אמור להיות המנהיג ויהיה לו קשה להיות כזה כשהוא אחד מאחרוני השחקנים ברוטציה.

אם שנה שעברה הקבוצה הייתה מלאה בסימני שאלה שהפכו עם הזמן להיות סימני קריאה, השנה ישנם הרבה סימני קריאה שיכולים להפוך להיות סימני תמיהה. אתגר גדול ניצב על כתפי הצוות המקצועי, כאשר אשתקד הם הוכיחו שהם יכולים להפתיע את כולנו. השאלה הנשאלת היא האם השנה הם יוכיחו שנבנתה שושלת חדשה במכבי ת"א, או שמא השנה החולפת הייתה יוצאת מהכלל שאינה מעידה על הכלל.

מה שבטוח – יהיה מעניין!

הלגיון המוזר

עוד לא יבשה הדיו מהעט הכותבת והמאוכזבת לאחר המשחק מול יוון, ופתאום אנחנו שומעים על החייל שעושים שחקני נבחרת ישראל בתפוצות. כל גלדיולה מלמיליאן רבותיי הקוראים: ארביטמן עם שלושה שערים בשני משחקים, ביטון מפציץ ואפילו רועי דיין נותן בראש… עכשיו? הכל עוד פתוח, ערן זהבי (אולי ממאכזבי המאכזבים) מקבל כדור אחרי עשרים שניות של משחק ושולח בום לחיבורי השער בסיציליה.

איפה הם היו לפני שבועיים? השד יודע רבותיי. הם רק מוכיחים לנו פעם אחר פעם, שהם פשוט כנראה קורצו מהחומר הלא נכון. כשזה מגיע להצלחות האישיות, הם מורידים את הראש ועובדים כמו חמורים, אולם כשזה מגיע לאינטרס הלאומי, אנחנו רואים אותם נפוחים מזחיחות ולא מתפקדים בזמן אמת.

מה זה אומר לגבינו ועל מה לעזאזל התקשורת חוגגת, אני לא מבין. רק לפני שבוע הכותרות זעקו, העיתונאים שחטו ופרננדז הלך הביתה. עכשיו אלי גוטמן כנראה ימונה למאמן הנבחרת ויצטרך להתמודד עם המאניה דיפרסיה הזאת בכבודו ובעצמו. בהפועל הוא הוכיח שהוא מסוגל לעמוד במאמץ מבחינה מקצועית, אבל לא מבחינה נפשית. הגיע הזמן שכל הגיבורים הללו בבלגיה, בפולין ובשאר קצוות עולם, יתחילו לפרוע שטרות במדים הלאומיים. עד אז, אני לא מתרגש מכל הפסטיבל הזה… כבר מזמן הפסקתי.  

ספארי פולני 21.09.2011

ניפגש בספארי

מכבי ת"א תשחק היום במחזור החמישי בליגת העל מול העולה החדשה, עירוני רמה"ש, שביום שבת זכתה בנצחון הראשון שלה אי פעם בליגת העל. המשחק יהיה באצטדיון וינטר, הממוקם ליד הספארי בר"ג, משום שלקבוצה המארחת אין אצטדיון ראוי בעיר שלה (עוד תעודת עניות לאבי לוזון). על הנייר משחק קליל לטובת מכבי שלנו, אולם העומס שנוצר בעקבות סידור המשחקים הביזיוני העונה ובמיוחד חוסר ההתחשבות בקבוצות המשחקות באירופה, יצר איזושהי בעיה מבחינת קאדר השחקנים העומדים לרשותו של מוטי איווניר לקראת המשחק. מכבי ת"א תעלה עם הרכב טלאים להתמודדות המעניינת הזאת עקב פציעות ורצון מובן בסה"כ מצד הצוות המקצועי לתת קצת מנוחה לחלק מהשחקנים המובילים.

לפני המשחק דובר רבות על העובדה שגל אלברמן יקבל לראשונה העונה צ'אנס במשחק ליגה רשמי, ולבסוף אנחנו מגלים שהבחור בכלל לא נמצא בסגל. העובדה שגל אלברמן אינו בסגל כבר קרוב לחודש וחצי זהו אינו דבר של מה בכך. אלברמן מבחינת מכבי ת"א הוא המרוויח הגבוה בקבוצה, שני רק לקולאוטי, הרבה לפני שחקנים כמו מדוניאנין ויצחקי. עד היום אלברמן לא הצדיק את משכורתו בלשון המעטה, מפני שלא נתן ולו משחק אחד שאפשר להיזכר בו ולומר לו שאפו. יחד עם זאת, גל הוא איש צנוע, עובד קשה באימונים, מנהיג ואיש חשוב מאוד בחדר ההלבשה ולמרקם הקבוצתי. אין ספק שמבחינת הבעלים, גל אלברמן הוא נטל עצום, וברור שאחרי ששטפו למיץ' את המח משך שמונה חודשים: נוער, נוער ועוד קצת נוער, הוא מסתכל על הכיס וזה כואב לו מאוד. אעפ"כ, העובדה שקולאוטי כן זוכה למקומו בקבוצה מראה שזה לא רק קשור בעניין כלכלי נטו אלא גם מקצועי מן הסתם. גבירותיי ורבותיי, לגיטימי לחלוטין מבחינת הבוס לא להיות חפץ בעיקרו של שחקן מסויים גם על בסיס כלכלי קל וחומר על בסיס מקצועי. הבעיה היא הדרך, ואני ארחיב…

גל אלברמן אינו מאור בוזגלו חד משמעית. אין לו אבא שמפריע ובוחש מאחורי הקלעים, אין לו מנטרות של כוכב, הוא לא דמות אנטגוניסטית מבחינת רוב השחקנים וכמובן הוא מודל לחיקוי בחדר ההלבשה. אם לא רוצים את אלברמן בקבוצה, צריך לגמור איתו את הסיפור בצורה יפה עם פרידה מכובדת. ייבוש ביציע לטובת מזעור נזקים לשחקן שבסה"כ היה נאמן למערכת, הוא משהו שבהחלט בעתיד ירחיק שחקנים מלחתום במכבי ת"א. אם את סיפור בוזגלו הבנתי והצדקתי, אני לא מצדיק ולא מבין את הסיפור הזה. מה ייצא לקבוצה אם תשאיר את גל עד לינואר או יותר מכך והוא יתייבש ביציע? מי תיקח אותו תחת ההנחה הזאת ותסכים להשתתף אפילו בחלקיק קטן משכרו? אף אחת, ואולי עדיף שהצוות המקצועי ילמד מקודמו איך באותו מצב נתנו לטומאסיץ' לשחק למרות הכל.

לענייננו, מכבי אמנם פייבוריטית למשחק הזה ללא כל צל של ספק, אבל העובדה שתעלה עם הרכב טלאים כפי שכבר הזכרנו קודם לכן מפחידה ומסוכנת. אין ספק שהצוות המקצועי עושה זאת בלית ברירה, ופה תימדד החוזקה של עומק הסגל. האם הסגל העמוק הוא פיקציה כל עוד נמצאים בו שחקנים כמו סבע וזיזוב, או האם בהחלט מדובר פה על סגל בו כל שחקן בין אם הינו הראשון או האחרון ברוטציה נותן תרומה מוחשית וממשית למועדון.

הקבוצה מנגד מגיעה במצב רוח מרומם וכמובן עם מנטרה שאין לה מה להפסיד אלא רק להרוויח. חניכיו של מומי זפרן יודעים היטב לא לסמן וי על המשחק הזה אלא רק לבוא ולעשות ככל יכולתם. בעבר הלא רחוק מכבי התקשתה מול קבוצות מהסוג הזה שבאות להפתיע עם כדורגל פתוח, ושוב העובדה שמכבי לא בשיאה עקב עומס המשחקים נותנת לבחורים מרמה"ש הרבה רוח במפרשים.

לסיכום אם כן, מבחן מאוד חשוב לקבוצה שיכולה להגיע עדיין להתמודדות מול מכבי חיפה בעוד צמד מחזורים עם 100% הצלחה, שזהו הישג פנטסטי וממשיך את פתיחת העונה המצוינת.

פולין או לא פולין? זאת השאלה…

מאור מליקסון הוא שחקן שבמדינת לוזון לא מצא את מקומו בקרם של הכדורגל הישראלי. בבית"ר י-ם לא החזיקו ממנו, במכבי חיפה נפטרו ממנו במהירות ובב"ש הוא נעלם בעשן המיתמר מהשריפות היומיות של המועדון האבוד הנ"ל. עם הנהירה ההמונית למדינות הכדורגל ה"גדולות": פולין ובלגיה, מליקסון היווה את כח החלוץ במדינה הראשונה וחתם בקבוצת הפאר של פולין, ויסלה קראקוב.

אני מודה שגם אני מעולם לא חשבתי שמליקסון הוא עילוי, אעפ"י שחבריי למילואים אוהדי הפועל ב"ש, טענו באוזניי בכל פעם שמדובר במאסטרו אמיתי. כמו כן, רבים היום אוכלים הרבה כובעים כשאבי רצון משך שנים אל מול לגלוגם של הציניקנים טען שמדובר בפנטזיסט אמיתי. מליקסון, ידע שאנשים בישראל לא מאמינים בו, ולכן החליט לנסות את מזלו מעבר לים. זוהי הייתה החלטה נכונה כלכלית ומקצועית, וההצלחה היא גדולה ומירבית.

היום כשכולם מכים על חטא, מאור ניצב בפני דילמה גדולה וקשה. האם לבגוד בערכיו ולשחק כמתאזרח בנבחרת פולין או שמא לשחק במדים הלאומיים של ישראל, במדינה בה לא האמינו בו מעולם, וכמן כן אילו היה נשאר לא היה זוכה ללבוש את המדים הלאומיים כלל וכלל. בסופו של דבר אני מאמין שמליקסון יבחר נכון ויעדיף למרות הכל לייצג את הנבחרת של המדינה האמיתית שלו, ויחד עם זאת אין הדבר אומר לרגע שאנחנו לא ניצבים בפני שוקת שבורה לאומית.

לא יכול להיות גבירותיי ורבותיי שמאמן לא יבחר את הסגל בעצמו בנבחרת. זה קורה כבר קמפיין שלישי ברציפות, כשהעסקנים דואגים לזימונים ע"י לחץ לא לגיטימי על המאמן. הם מקדמים שחקנים בהם חפצו מקורביהם לצרכים כלכליים (מישהו אמר טל בן חיים ועומר דמארי?) או צרכים אישיים של בעלי קבוצות, לדוגמא: מכבי חיפה ויענקל'ה שחר. על הדרך נפגעים שחקנים רבים שעושים חייל באירופה ובליגה והרשימה ארוכה: אלירן עטר, ברק יצחקי, דודו ביטון, שלומי ארביטמן ואחרים. מה שיקרה לבסוף שמאור מליקסון יהיה רק הסנונית הראשונה, וחרף העובדה שזאת לעולם לא מבשרת את בוא הסתיו, הטרנד הזה יהפוך להיות הרסני.

אם ניקח כדוגמא את מה שקרה באיגוד הג'ודו, בו משפחת קואז עשתה בו כרכוש פרטי שלה. לבסוף אחרי דוחו"ת חוזרים ונשנים של מבקר המדינה וגופים אחרים, פורק האיגוד הנ"ל והענף הזה נמצא היום על ערש דווי. דניאלה קראקובר לדוגמא שראתה לפני שמונה שנים שהיא לא נמצאת ברשימה הלבנה של משפחת קואז הלכה לייצג את ארגנטינה, הביאה מדליית זהב באליפות העולם, ורק פציעה מנעה ממנה מדליה אולימפית. פספוס שיכול לקרות רק ברפובליקת בננות כשלנו. למרבה הצער, אותו הדבר, אם לא ישתנו דברים מהותיים בהתאחדות, וכל החבורה שם של העסקנים בראשות: לוזון/שיינמן/חלובה, לא תרגע אחת ותמיד, יקרה גם בכדורגל וחבל.

הנבחרת בסופו של דבר היא של כולנו ולא של אנשים פרטיים, ולכן לא יכולה להיות מונעת מגחמות כאלה או אחרות. זהו תמרור אזהרה חמור מאוד ותעודת עניות קשה לכדורגל שלנו… אני קורא לראשי ההתאחדות לעצור ולחשוב בטרם יהיה מאוחר מידי.

החלוץ הטוב בליגה?

שוחחנו פה בעבר על הנושא של יובל אבידור בפרוטרוט. כמו יוסי שבחון חברו לכשלונות בשנים שעברו, גם יובל אבידור סבר שהבעיה היא כמובן לא אצלו אלא המועדון על מנהליו, שחקניו ואוהדיו. ראו איזה פלא גם קרית שמונה, ממנה הגיעה אבידור להזדמנות הגדולה שלו במכבי ת"א, שחררה את אבידור אחרי פחות מחודשיים.

אני חושב שאנחנו נוהגים לנבור בעבר ולראות את ההצלחות של תמיר כהן וג'ון פנטסיל, מבלי לחשוב שנייה אילו הם היוצאים מן הכלל שאינם מעידים על הכלל. רוב השחקנים שמכבי ת"א שיחררה בערוב ימיה, החל מברוך דגו וכלה בחלוץ המהולל "יובל אבידור" כשלו גם בקבוצות בהן שיחקו לאחר מכן. לפיכך, המיתוס המטופש על כך שכל שחקן שעוזב את מכבי ת"א פורח, כבר לא מחזיק מים.

בל נחשוב לרגע שזה אמור להפוך אותנו לאופטימיים משהו, להיפך הוא הנכון. משמעות הדבר היא שלרוב שחקנים מקבלים הזדמנות במכבי שבכלל לא מגיעה להם, והם בד"כ תופסים מקום בהרכב על חשבון שחקני בית או שחקנים אחרים שיכולנו להביא מבחוץ. מה שאני בא להגיד חד משמעית, שמכבי לרוב משחררת שחקנים שלא היו צריכים להגיע אליה מלכתחילה וזאת הבעיה.

הגיע הזמן שמכבי תלך על שחקנים כאלה ואחרים לא בגחמות של המאמן התורן שמגיע אליה בכל שנה (ולרוב האינטרסים שלו אינם אך ורק השחקן המתאים לקבוצה) אלא תלמד מהנעשה במכבי ת"א כדורסל ובמכבי חיפה. המאמן נותן את רשמיו, וכל שם עובר דרך ועדה מקצועית רצינית, שאף בעצמה לעיתים מביאה שחקנים שהיא מוצאת לנכון לתוך המערכת בלי להתייעץ עם המאמן. זוהי הדרך למערכת בריאה של איזונים ובלמים בקבוצת כדורגל תקינה.

יום עסל – יום בסל 19.09.2011

עטר יצחק(י) אחרון

הבשורה הטובה מאתמול היא שהשיטה חזרה להיות 4-4-2, הבשורה הרעה היא ששוב שחקנים עלו בתפקיד הלא טבעי שלהם. יחד עם זאת, נצחון חשוב של מכבי ת"א על הקבוצה מסכנין שכמעט כרגיל באה לבלומפילד לעורר פרובוקציות, להפריע ולנסות לגנוב תוצאת תיקו משמימה. רוב המחצית הראשונה הייתה רמה אפסית של כדורגל, כשעל הדשא היחיד ששמר על רמה סבירה היה השופט תבריזי לשם שינוי. תבריזי מאז שהוריד משמעותית ממשקלו הפך להיות שופט הרבה יותר טוב, שמקבל יותר כבוד מהשחקנים והוא שפט ללא דופי.

אין לי מושג, מהו כושרו של יצחקי ומה הוא יכול לתרום בשלב הזה של העונה, ואעפ"כ במשחקים שהוא משחק רואים מכבי ת"א הרבה יותר נחושה, הרבה יותר תוקפנית והרבה יותר יצירתית מכל האלטרנטיבות. השילוב שלו עם אלירן עטר, שנובע מחברות מצויינת מחוץ למגרש (משהו שמזכיר את הימים הטובים של בנימני), הוא פשוט קטלני. יצחקי נכון לעתה כשהקישור בצדדים לוקה בחסר, כיוון שלא חוזק במהלך הקיץ כלל וכלל, הוא היחיד שיכול לייצר מהצד בימים כמו אתמול בהם דור מיכה לא בשיאו. אתמול פתח בעמדה זו רועי קהת, לאחר שהמאמן זיהה היטב, שאין לו מה לחפש בקישור המרכזי. איווניר מנסה בכל כוחו למצוא לילד הכשרוני מקום שיהיה לו בו נוח על כר הדשא אך ללא הועיל… הבחור לא מתאים לאף תפקיד מלבד קשר ליד החלוץ, שכידוע אין בשיטה של הצוות המקצועי כיום במכבי.

נושא רועי קהת הינו תעודת עניות למחלקת הנוער של מכבי ת"א שכבר שחקן שני ברציפות מפספסת, לאחר שלא נבנה טוב בנעוריו. הראשון כמובן דור מלול… קהת הוא שחקן כשרוני וככזה היה צריך כבר מזמן למצוא את מקומו. למרות גול פנטסטי שלו אתמול, הוא היה החלש במגרש, והחילוף שלו התבקש. לצוות המקצועי של מכבי דילמה ענקית בנושא של רועי, מחד הוא לא מתאים לשחק בקישור בשיטת 4-4-2, ומאידך אין להם כל רצון להשאיל אותו ולוותר עליו. לטעמי הפתרון הטוב ביותר של מכבי יהיה לוותר על קהת לכמה שנים על מנת שזה ינסה למצוא לעצמו נישה בקבוצה פחות לחוצה. אם מכבי לא תעשה זאת היא תמצא עצמה מאוכזבת ונבוכה ממקרה דור מלול מס' 2.

המחצית השנייה שנפתחה אחרי הרבה אוויר בריאות שהביא הגול של קהת עם השריקה למחצית, הייתה טובה בהרבה. ראינו את מכבי סוף כל סוף שוטפת את הדשא ומגיעה למצבים רבים שלצערנו רובם לא נוצלו והחמצו בשלומיאליות ע"י אלי זיזוב החלש מאוד. אין לי מושג אם כמו לדאבור גם לו יש בעיה של בטחון עצמי, אבל דבר אחד בטוח, שמונאס בימי הנוער הוכיח שיש לו חוש מפתוח לכיבוש שערים, זיזוב איני יודע אם אי פעם היה למשחק שלו עוקץ. כרגע הבחור מביא הרבה יותר עלות מתועלת כשהוא על הדשא… במשחק מול הפועל פ"ת הלז החמיץ צמד שערים בטוחים וכך גם היה הסיפור אתמול. מול סכנין ופ"ת זה עוד בסדר, אבל כשנגיע למשחקים באירופה או מול הגדולות של הכדורגל הישראלי, החמצות כאלו תהיינה הרסניות.

יותר מידי בעיות בקישור של מכבי ברגע שזה עובר את מיכה, ובינינו בסופו של דבר יצחקי אינו אלא חלוץ. אני מאוד מקווה שלפחות בינואר מכבי תחזק את הקישור שלה במיוחד ההתקפי אחרת זה לא ייגמר היטב. אלתורים כמו זיו וקהת כושלים כשלונות חרוצים, זיזוב זה טוב לקרקס מידראנו ותו לו וברק אמנם כשרוני מספיק כדי לשחק בעמדות שונות על המגרש אבל מצד שני חבל לבזבז את יכולת הכיבוש שלו כשמציבים אותו הרחק מהשער. הצוות המקצועי לא יכול למצוא פתרון לעניין הזה, וזה חבל. השנה נוצר חלון הזדמנויות חד פעמי וצריך לנצל את מסגרת התקציב שהתפנתה עם העזיבות של מלול, כחלון ובזגלו, כדי לחזק את העמדה הנ"ל.

 

פוספי מי?  

נבחרת הטניס שלנו לא תשחק בשנה הבאה בבית העליון ותאלץ פעם נוספת לשחק שני משחקים כדי לנסות ולהתברג לבית הזה ב-2013. האכזבה העצומה תחת הפסד ההתמודדות מול קנדה נחלקת לשלוש:

1. נבחרת קנדה היא נבחרת כשרונית, אבל מאוד בינונית. נבחרת ישראל בבית הייתה חייבת לעבור אותה בלי שום קושי. הכל נגמר בשני הפסדים לא מחוייבים המציאות: בזוגות וההפסד של דודי לואצ'ק פוספיסיל (שלבד הביא לנבחרתו שתיים וחצי נק'). לא מאמין שייווצר חלון הזדמנויות פעם נוספת להשתחל לבית העליון, כפי שהיה לנו צ'אנס הפעם מול נבחרת נוחה וברמה"ש.
2. אנחנו למעשה רואים את דעיכתה של אגדת אנדיוני. אלו מאיתנו שמעריצים את הזוג הזה שנים מאז ההופעה הראשונה וההירואית שלהם בווימבלדון 2003 כצמד אלמוני בחצי הגמר מפסידים לצמד השבדי-אוסטרלי המיתולוגי: וודבריג' וביורקמן, מבינים היטב שנק' בטוחה כפי שהם נהגו להביא לנו במפגשי הדיוויס כבר לא תחזור.
3. דודי סלע נמצא בשלב רע מאוד בקריירה שלו. אם לא יצליח לחזור לכושר שאפיין אותו בעבר וכשהטניס העולמי הופך להיות יותר ויותר משחק של עוצמה, זה כבר לא קל, ישראל הופכת להיות נבחרת מאוד בינונית.

אמנם אמיר ויינטראוב הביא לנו הרבה תקוות על כך שיש לנו דור עתיד לכאורה, אעפ"י שבמציאות הבחור כבר לא ילד… הוא בן 25 וחוזר מפרישה. מבט אחורה לשחקנים הצעירים יותר לא מראה לנו איזשהו דור המשך אחרי כן. האם אנו עדים לתקופת יובש כפי שהייתה לנו בימי השיא של הראל לוי, עם כל מיני הבלחות כמו אמיר חדד ודומיו? זמן יגיד. זה לא נראה טוב… אחרי שעמוס מנסדורף בהתמודדות בגביע דיוויס מול בלגיה התמוטט ופרש לאחר מכן עקב מחלת העייפות הכרונית, ישראל ירדה מהבית העליון ולא חזרה אליו למעלה מעשור. יש הרגשה רעה בקרבי שאנו עשויים למצוא את עצמנו במצב דומה.

יהיו כאלו שיגידו שגם הנבחרת של היום שלפני שנתיים הגיעה לחצי הגמר במפעל לא הייתה עילוי וודאי לא הייתה חומר של מקום 3-4 בדיוויס, אבל היה לה קסם מיוחד בו השלם גדול מסך חלקיו. הרבה יש לזקוף לזכותו של הקפטן אייל רן והיכולת שלו לחבר את הנבחרת הזו, אבל אני זוקף את ההצלחות לזכות הקסם המיתולוגי של הזוג אנדיוני. שניהם כבר עברו את גיל שלושים, וחרף העובדה שטניסאי זוגות יכולים לשרוד שנים רבות (ע"ע דניאל נסטור), גם אם הם יהיו שחקני דיוויס עוד מס' שנים קדימה, הם כבר לא יהיו פייבוריטים להביא נק' בטוחה עוד… פה קבור הכלב.

הגיע הזמן שמדינת ישראל תשקיע בטניס יותר. יש לנו תנאים נהדרים לגדל ספורטאים למשחק הזה, יש מאמנים מצויינים עם כישורים מוכחים לגידול טאלנטים אדירים כמו שלמה צורף, יש כשרונות מעולים, עם ישראל מאוד מתחבר למשחק הנהור והמהנה הזה וכמובן הצלחות הנבחרת בשנים האחרונות הביאו ילדים רבים לתחום. אבל וזה אבל ענקי, כדי להתקדם בטניס, הצעירים צריכים הרבה משאבים אם רוצים אנו שיופיעו בדירוג במאייה הראשונה. להסתובב בסבבי הפיוצ'ר והצאלנג'ר שלא משלמים כמעט כסף למשתתפים, דורש גב פיננסי מאוד רחב מאחורי הספורטאי. מאמני מקצוע וכושר, תזונאים, פסיכולוגים, פיזיותראפיסטים ועוד אנשי מקצוע רבים גם כן לא באים חינם אין כסף, ובלי לבצע את ההשקעה הזאת כפי שעושים במעצמות הטניס העולמיות, אנחנו נחזה שוב ושוב בפספוסים כמו ויינטראוב שלולא הבעיה הכספית, כנראה היה היום חזק בתוך המאייה הראשונה.       

עצוב שזהו המצב…

אל תשכח את הטיטאנים!

הניו יורק ג'טס ניצבו אמש למשחק השני שלהם בעונת הפוטבול שנפתחה מול הג'קסונביל ג'גוארס, שניצחו במחזור הראשון את הטנסי טייטאנס. משחק בית שני ברציפות לפני רצף של שלושה משחקי חוץ… הפעם הג'טס שיחקו כשהם לבושים במדי הניו יורק טייטאנס, שזאת הקבוצה ממנה קמה הניו יורק ג'טס למעשה. המשחק הזה תוקשר כל השבוע במיוחד לאור העובדה שהווייד רסיבר של הג'גוארס, ג'ייסון היל, טען בתקשורת שדארל ריביס האלוהי, האיש בעל האי, הוא שחקן "אובר-הייפד", כלומר: עושים ממנו הרבה יותר ממה שהוא. ריביס בתגובה: "ג'ייסון מי? אני לא מכיר אותו בכלל".

רקס ראיין המוטיבטור הגדול במהלך השבוע האחרון ביצע שני תרגילי אופי לשחקניו. בכל שבוע רקס בוחר חמישה שחקנים שהצטיינו במשחק האחרון, והשבוע לא היה בבחירות שלו אפילו שחקן הגנה אחד – ניסיון שלו לעצבן את המגינים ולהביא אותם במוטיבציית שיא למשחק. התוצאה: ההגנה של רקס עצרה את היגוארים על 3 נק', וחטפה את הכדור 4 פעמים ללוק מקאוון הקוורטרבק של ג'קסונוויל (קרומרטי פעמיים)… השבוע לטעמי צריכים להיות במצטיינים לפחות שלושה שחקני הגנה (קרומארטי, סמית' וווילקרסון). מצד שני, בד"כ כשהג'טס זוכים בהטלת המטבע לפני פתיחת המשחק הם בוחרים לפתוח בהגנה מפאת העובדה שזוהי החוליה החזקה של הקבוצה. הפעם רקס בחר לפתוח עם ההתקפה, משום שהג'טס שלו כבר 16 משחקים רצופים שלא כובשים טאץ' דאון ברבע הראשון. התוצאה: ההתקפה כבשה טאץ' דאון לאחר שלוש דק' וחצי של משחק ובסה"כ 32 נק' במשחק כולו.

המשחק הזה היה שחיטה כשרה לאור היום, כשעוד ברבע הראשון לאחר הטאץ' דאון, הרוקי המבטיח של ניו יוק, מו ווילקרסון, הוריד את מקאוון באנד זון של הפלורידאים לסייפטי (שתי נק'). מקאוון לא הצליח לכל אורך המשחק להסתדר עם חבורת המטורפים מהגנת הג'טס בראשותו של בארט סקוט, וכאמור זרק ארבע כדורים באוויר שנחטפו ע"י מגיני ניו יורק… עבדכם הנאמן פספס את המשחק הזה עקב המשחק של מכבי מול סכנין ויחד עם זאת בתקציר ניתן לעמוד על הנק' הבאות:

1. כשדארל ריביס בשטח הקוורטרבק במתח. לעולם לא זורקים אל הרסיבר שלו כדורים ואז שאר השחקנים בקו הסוגר של ההגנה חוטפים כדורים רבים כאוות נפשם. אובר הייפד? היל אפילו לא שיחק במשחק… ה"אי" בתגובה: "מה קרה שם בדיוק? הוא קיבל שפעת ניו יורקאית?".
2. דאסטין קלר הוא מפלצת בעמדת הטייט אנד. לא רק שהוא תופס כל מה שנזרק אליו, הוא גם נע על המגרש כמו רסיבר רגיל רק בגודל כפול. 101 יארדים לבחור הצעיר.
3. סנטוניו הולמס הוא מפלצת אתלטית… קרסול נקוע וכואב… את מי זה מעניין? הבחור עולה לגבהים לא נרמאלים כדי לתפוס כדורים. איזה טאץ' דאון!
4. סאנצ'ז לא מראה התקדמות בשנתיים האחרונות וזה מתחיל להדאיג. הוא אמיץ, הוא מנהיג והוא מוכשר בטירוף, אבל עדיין עושה טעויות טיפשיות של קריאה לא נכונה של המגרש במצבים לא לחוצים לחלוטין. חוסר ריכוז שמזכיר לי את הטעויות של דבידוביץ'…
5. יש בעיה קשה בצד הימני של קו ההתקפה… וויין האנטר הוא גופיה ריקה, ויום אחד הוא יואשם בגרימת מוות ברשלנות לסאנצ'ז. אני מאוד מקווה שדוקאסי הצעיר מוכן ומזומן לעבודה, אחרת הג'טס חייבים להביא תאקל ימני ודחוף.
6. רבים כולל אנוכי הרימו גבה כשאריק סמית' הוכרז כסייפטי פותח לצד לנהארד התותח. אני חושב שאחרי אתמול הגבות ירדו סופית…
7. מוחמד ווילקרסון הבחירה הראשונה של הג'טס בסיבוב הראשון של הדראפט השנה הוא משהו בלתי ניתן להסבר.מומחים רבים סברו שהעובדה שהוא מגיע מקולג' קטן והתחרות מולו הייתה מגוחכת, תגרום לו לפריחה די מאוחרת ב-NFL. בפועל הבחור נכנס לנעליו הענקיות של שון אליס במהירות שלא הייתה מביישת את הדיפנסיב אנדים הכי בכירים בליגה.

המשך טוב של העונה ועכשיו העיניים קדימה למשחקי החוץ.

 

 

 

 

פעם צודקים ופעם טועים… 18.09.2011

גהינום תרתי משמע אחרי החלטות הזויות

קשה לי להגיד: "אמרתי לכם!", כי בסופו של דבר אני אוהד מכבי ת"א ולא איזה פובליציסט סוג ז' שכל מטרתו היא לדבר פקה פקה, כך שכל הפסד של הקבוצה כואב לי מאוד. היה קשה לראות את המשחק של מכבי שלנו, ששיחקה מול שמות גדולים אבל קבוצה מאוד בינונית. קבוצה שנתנה למכבי בראש תוך כדי שהיא משחקת בהילוך ראשון, שני מקסימום. טבילת אש רעה מאוד לצהובים באירופה.

עוד לא עברו חמש דק' של כדורגל ומכבי ת"א הייתה בפיגור באצטדיון אינונו הגועש. תצוגת עידוד נהדרת של הקהל הטורקי שלא הפסיק לדחוף את קבוצתו לרגע אחד. המערך שאיווניר עלה איתו, שכבר אמרתי היה הזוי לחלוטין, מערך של 4-5-1 שהקבוצה שיחקה בו פעם אחת השנה וזה מול פאנתינייקוס באתונה. המערך אז היה באיזשהו מקום עוד בעל הצדקה, כי עם יתרון מהמשחק הראשון של 3-0, לבוא ולהסתגר יכול לעשות את העבודה, ולראייה זה עבד.

מעבר לכך, הבעיה הייתה בשילוב של שחקנים שבקושי שיחקו השנה וחלקם אפילו הוצבו בעמדות שאינן טבעיות בשבילם, למשל ייני כמגן שמאלי וזיו כקשר ימני. המערך של מכבי ת"א נפרץ כלא היה ובמיוחד הבעיה הייתה במרכז השדה שם לא היה אפילו קשר אחד שעשה הגנה והפריע לקשרים שמנגד לשלוח כדורים לחלוצים כאוות נפשם.

אני לא רוצה להתייחס יותר מידי למשחק הזה, כי זה מאוד מעצבן ומאכזב אותי יחד, אבל כן אגע במס' נקודות ברשותכם:

1. מתי תהיה הפעם הראשונה בה מאמן הקבוצה, מוטי איווניר, יידע לקחת אחריות על החלטות משונות ומוזרות שלו. מה הבושה הגדולה בלעמוד מול האוהדים ולומר: "טעיתי"? ההפסד הזה הוא לא של ההגנה, וכל הניסיון לתלות את ההפסד בחוליה הזו, בזוי מיסודו. ראשית, מכבי מפסידה כקבוצה ומנצחת כקבוצה. איפה היה הקישור במשחק הזה אדון איווניר? האם מכבי ת"א כיום תלויה באופן בלעדי ביכולת של מושיקו לוגסי? אם כך הדבר, אזי מכבי לא תזכה בשום תואר העונה.
2. מדוע ישנן שמועות מכתבי החצר של איווניר בתקשורת (ולא ארחיב בעניין, כי כבר טענו באוזניי חלקם, שאני מסית נגדם אשתקד. אז אני לא "אסית", ואת חשבון הנפש שיעשו ביום הכיפורים הקרב ובא) שניבאלדו ישלם את מחיר התבוסה בטורקיה? אם הדבר נכון ואחד הבלמים יאבד את מקומו בהרכב לטובת הקרואטי הצעיר במשחק כה חשוב מול סכנין רק כדי שהמאמן ימצא שעיר לעזאזל, אנחנו פשוט חוזרים לפוליטיקות של שנה שעברה. איפה זה נגמר? אתם כבר זוכרים.
3. אני מאוד חרד אחרי התבוסה הזאת. עזבו את העובדה שהבטחון של השחקנים נמצא כרגע עמוק עמוק באדמה, עכשיו תתחיל מלחמת ההשרדות השניה של המאמן. זה יבוא על חשבון כולנו… הדבר הזה ואמרתי זאת כבר בעבר הופך את המשחק מול סכנין לגורלי. פשוט וקל! שוב בלי לוגסי, שוב ככל הנראה עם יואב זיו בהרכב והחרדה הופכת להיות לא פחותה מזו שהייתה לי ביום המשחק מול הטורקים.

 אני קורא מפה לכל אוהדי הקבוצה להגיע היום לבלומפילד על מנת לתמוך בקבוצה. זה שהקבוצה בבעיה מבחינה מנהיגותית מאחורי הקווים, לא הופך את המשחק לגורלי פחות להיפך, בלי התמיכה של הקהל מכבי תתרסק אחרי ההפסד המשפיל הזה. תפקידנו לעשות הכל בשביל להוציא את הקבוצה מהמשבר כמיטב יכולתנו. לא שבאמת יש לנו שליטה על מה שמתחולל על הדשא, אבל לפחות בסוף העונה נדע שעשינו הכל כדי למנוע את המפלה.

הענקים מול הגמדים

יום שישי האחרון היה חג, כשהטניס לראשונה מזה זמן רב חזר לרמה"ש על מנת להתמודד על כרטיס העליה לבית העליון, בו לא היינו מאז ההפסד לאוסטריה לפני שנה.שוחחנו ביום רביעי וחמישי על מה שיצפה לנו במפגש הנ"ל, ומסתבר שטניס להבדיל מכדורגל הוא ספורט שברמות הבינוניות (בגבוהות הכל יותר סיסטמטי) קשה מאוד לקבוע מה יתחולל בו. הפערים מאוד זניחים והכל תלוי בכושרו של השחקן באותו יום נוכחי.

הנדנדה של ראוניץ' האם ישחק או לאו עלתה למעלה וירדה למטה, ולבסוף החליטו הקנדים שהוא יהיה המחבט מס' 1 שלהם. דודי סלע ניגש למשחק חשוב מול אחד הכוחות העולים בטניס העולמי כפי שסיפרנו לכם כבר, ואצ'ק פוספיסיל. שלמה צורף עומד על כך שהבחור יהיה בטופ 20, אני לא מרגיש שיש לו מספיק יכולת להגיע לרמה הזאת. יש לו הרבה בעיות בטכניקה במיוחד בחבטת גב היד, שבה הוא מתקשה לכשהוא נלחץ. אבל, הוא עשה הישג מדהים ביומיים האחרונים של נצחון על שני פיבוריטים, פעם לבד ופעם בזוגות.

כוחו של דודי סלע במפגשי הדייוויס מתבטא לרוב מהיכולת שלו לשאוב מוטיבציית שיא מהקהל הדוחף ברמה"ש. דודי התמודד מול שחקן שבאיזשהו מקום נמצא במצב הפוך לשלו, כלומר שחקן במגמה עולה כשהוא, סלע, במגמת דעיכה. דודי שלנו לא שיחק משחק טוב ועדיין צעד בבטחה לעבר נצחון במשחק כולו ובתוצאה 2-0 במשחקונים ו-40-30 עם הגשה שלו במערכה החמישית, הפסיד לבסוף 3-2 במערכות. הוא אמנם היה כנה מספיק להודות בכך ששיחק משחק חלש מאוד, ויחד עם זאת זוהי נחמת עניים. ישראל בפיגור בעייתי מאוד מבחינתה 1-0 לאחר המשחק היחידי שבו עלתה כפיבוריטית בכל ההתמודדות.

למשחק הערב וכשכל הלחץ על גבו הצעיר, עלה אמיר ויינטראוב ביום הולדתו למשחק מול מילוש ראוניץ' האימתני. ראוניץ' מדורג למעלה מ-150 מקומות  בדירוג ה-ATP מעל אמיר, אבל ממש לא ראינו זאת במהלך המשחק. ויינטראוב בבטחון שיא התמודד כיאות עם הההגשות האדירות של המונטנגרי-קנדי והמטיר על ראוניץ' סרבים אדירים משלו, חלקם במהירות של מעל 200 קמ"ש. אמנם מכניקת ההגשה של ויינטראוב מעט מוזרה, אבל מה שלא שבור, לא מתקנים, ובמשחק אמיץ על ראוניץ' והשווה את התוצאה בהתמודות ל-1-1.

איזה הבדל בין שני השחקנים שלנו. מעולם לא ראינו את דודי בטניס כ"כ חסר השראה, חסר דמיון ותבוסתני כמו שראינו אותו ביום שישי האחרון, אני מאוד מקווה שדודי לא יידרדר באופן משמעותי בדירוג לקראת סוף השנה, מה שיפריע לו להכנות לקראת אוסטרליה 2012. לעומת זאת, אמיר ויינטראוב שיחק טניס אפקטיבי, הירואי ואגרסיבי, שנותן לנו תקווה לשנים קדימה, שהבחור בהחלט יכול להתברג בקרוב מאוד במאייה הראשונה בעולם. אני תקווה שהבחור יוכל למצוא ספונסר שיאפשר לו שקט פיננסי בהתקדמות לעבר המטרה הזו.

משחק הזוגות של אתמול הפגיש את אנדיוני שלנו שכמעט ולעולם לא מפסידים בדייוויס ובודאי שלא בישראל, מול דניאל נסטור האגדי ופוספיסיל. יוני ארליך ואנדי רם פתחו את המשחק היטב וניצחו במערכה הראשונה, ואז יוני איבד את הבטחון בהגשות שלו. לרוב יוני לא נשבר, למעשה אינני זוכר את הפעם האחרונה שזה קרה בדיוויס. יוני מגיש היטב, אמנם כלל וכלל לא חזק, אבל מדוייק עם אחוזים גבוהים בהגשה הראשונה. ההגשה הזאת לא עבדה הפעם למרבה הצער, ויוני חילק מתנות לאורחים מקנדה. הצמד הקנדי מצידם מאז תחילת המערכה השנייה לא נשברו ולו פעם אחת, מתכון בטוח לנצחון במשחק טניס זוגות. 2-1 לקנדה לקראת סיום ההתמודדות.

כרגע אני מאוד פסימי לנוכח היכולת מחד של ישראל ומאידך של קנדה. למעשה שתי הנק' היחידות שיכולנו לבנות עליהן בהתמודדות הלכו לטובת הקנדים, וישראל עם הגב לקיר חייבת שני נצחונות. הראשון של דודי בכושרו הרע מול ראוניץ', משחק שסביר להניח יהיה שקול, אם כי לאחר הכושר שהציג מילוש ביום שישי, הסיכוי של דודי להפתיע – גדול. המשחק השני היום, יפגיש בין הכוכבים הלא צפויים של המפגש עד כה: פוספיסיל וויינטראוב.

בהנחה שדודי סלע יצליח לנצח ולהעביר את ההכרעה למשחק הזה, צפויה לנו מלחמה בלתי מתפשרת על הכרטיס לבית העליון. הולך להיות יום מותח רבותיי… רק שיסתיים כמו שצריך לצד שלנו.

 

יש לי יום יום חג 15.09.2011

בשורות רעות

קמנו הבוקר כולנו להרגשת יום של חג, כשאנו יודעים שלראשונה מזה שבע שנים מכבי ת"א שלנו תתמודד במפעל אירופאי חשוב בשלב הבתים. בפעם האחרונה שזה קרה נטשנו כולנו את משפחותינו במהלך ערב חג ראש השנה ונסענו לאצטדיון ר"ג, שם ראינו את הצהובים מפסידים בקושי רב לבאיירן מינכן מכדור עונשין מ-11 מ'. היום עדיין לא ראש השנה, המשחק לא ישוחק באצטדיון ר"ג, אפילו לא בבלומפילד או בישראל, ועדיין ההרגשה היא של צעד לעבר חוויה של ממש.

עם שמחה רצינית בלב התעוררתי הבוקר ורצתי לקרוא את אתרי האינטרנט ואת ההרכב המשוער לקראת המשחק על מנת שאוכל לנתח אותו כיאות. באותו הרגע כשקראתי את ההרכב שמתעתד מאמן הקבוצה מוטי איווניר להעלות למשחק החשוב והיוקרתי הנ"ל, חשכו עיניי. מסתבר שאיווניר נותן לפחד לנצח ולשתק אותו, עד כדי כך שהוא עולה עם אותו ההרכב שנחל כשלון קולוסאלי במשחק בסראייבו מול ז'לז'ניצ'אר.

מי שזוכר באותו משחק עלו מונאס דאבור ורועי קהת ובמזל הבוסנים לא הובילו 2-0 עם סיום המחצית הראשונה. יתרה מכך, ההרכב אפילו חלש מאותו המשחק כיוון שמושיקו לוגסי איננו. מי שיתפוס את מקומו בקישור יהיה כאמור קהת, שיעבור לשחק במרכז השדה לעומת צד ימין של הקישור בבוסניה, משמע אותו תפקיד בו כשל מול הפועל פ"ת; יואב זיו יעלה לקישור הקדמי או שמא יהיה זה רחמים צ'קול שישחק שם, כאשר שניהם מגינים בימים כתיקונם; לבסוף, מי שיחליף את זיו בהגנה יהיה שירן ייני. הזוי…

זהו הרכב שטרם שיחק יחד (תקנו אותי אם אני טועה), ויתרה מכך להעלות בהרכב שחקן מחד כמו קהת שעדיין לא פרע שטר אחד מאז קיבל הזדמנויות בבוגרים (קיבל יחסית די הרבה) ומאידך שחקן כמו מונאס דאבור שנמצא בבעיה קשה כרגע בקריירה שלו בשל חוסר בטחון עצמי, זוהי פשוט רשלנות פושעת. איווניר לא נותן לעובדות ששניהם שיחקו בהרכב באותה מחצית שהיא הגרועה ביותר של מכבי העונה, וכמו כן הלחץ הענק שיביא הקהל הטורקי האיום והנורא, לבלבל אותו, הוא זורק את שני הצעירים הללו למים במהלך שעלול כמו המקרה הידוע לשמצה של ניסו קפילוטו להרוס להם את הקריירה באופן סופי.

אני מאוד מקווה שאיווניר ניסה לבלבל את האוייב עם ההרכב הנ"ל, ועדיין כפי שראינו אותו עולה בבוסניה וביוון, זוהי המנטרה שלו במשחקי חוץ, דהיינו להסתגר ולהתפלל. ברור הרי שעם הרכב כזה מכבי תקבל על הראש, אין ספק בכלל, אלא אם אלילת המזל שוב תדפוק על דלתו של המאמן הצהוב. מפה אני רוצה להגיע לשתי נקודות: הראשונה – מפלה של ממש בטורקיה עלולה להוריד את הבטחון לכל הקבוצה ולהכניס אותה למרה שחורה גם במשחקי הליגה לאחר מכן שזה יהיה שוד ושבר, ואילו השניה – אם כבר נועדנו לקבל בראש אז עדיף לבוא ולנסות לשחק כדורגל/המשחק הרגיל אליו הורגלנו מתחילת השנה.

אני בכלל לא מבין אינטרס של מאמנים שמגיעים לשלב הבתים ובאים למשחק חוץ להסתגר. הרי מה זה משנה? זה לא שיש משחק גומלין ואנחנו מנסים לשחק על תוצאה. מה ההבדל בשלב הבתים בין הפסד של 1-0 קטן לבין תבוסה של 5-0? אין שום הבדל… להיפך, אם מכבי תשחק בשיטת הבונקר במהלך שלב הבתים היא עשויה למצוא עצמה מסיימת את העונה במפח נפש כפי שסיימה הקבוצה של קלינגר לפני שבע שנים. הקבוצה לא ידעה לעשות את ההסבה משיטת משחק אחת לשניה והתרסקה בליגה עד המקום השמיני.

אני רוצה להגיד לכם שאם אתמול הייתי תחת חשש עצום עקב הידיעה על הפציעה של מושיקו לוגסי, עכשיו אני ממש פסימי לנוכח הידיעה על ההרכב הנ"ל. לבשיקטאש ישנו יתרון שהוא גם החסרון שלה… הקבוצה אוהבת להחזיק בכדור על מנת לנצל את הטכניקה הגבוהה של שחקניה, בעיקר הפורטוגזים המפורסמים שלה. מה שזה אומר מבחינת היריבה הוא שאם זו תבוא ותיתן לשחקנים הטכניים של בשיקטאש שטח לעשות ככל העולה על רוחם במגרש, היא תובס. לעומת זאת, אם היריבה תגיע, תלחץ, תעביר את כובד המשחק לשטח הטורקי, היא יכולה לעקוץ בצורה כואבת מאוד את המפונקים בעלי השכר האסטרונומי שמנגד.

על כל פנים, חרף ריח הכשלון שעולה באפי אני רוצה לאחל הצלחה גדולה לקבוצה שמייצגת לא רק אותנו האוהדים אלא מדינה שלמה בעת משבר מדיני שכזה מול טורקיה. הלוואי והלא יאמן יעשה ולמרות החלטה טקטית מטומטמת של המאמן, שאגב יישב ביציע, מכבי תחזור עם תוצאה מכובדת מאיסטנבול. שיהיה בהצלחה לכולנו ויאללה מכבי ת"א!

בשורות טובות

לאחר הבשורה הרעה שגרמה לי לצרבת נוראית בטרם היום החל מצד הצהובים, הגיעו נבחרת קנדה בדיוויס ונתנו לי אחל'ה של בשורה כדי להקל על ההרגשה הרעה בגרון. מסתבר שראוניץ', המחבט מס' 1 של קנדה, והשחקן הטוב ביותר בהתמודדות לא מצליח להשתקם מהפציעה המדוברת בווימבלדון, וכנראה שיחמיץ לפחות את יום המשחקים הראשון מחר. הדבר הזה אומר שמי שיחליף אותו הוא פטר פולנסקי המדורג 573 בעולם.

בן רגע למעשה הפכה קנדה מפיבוריטית ברורה לקבוצה שתנסה לשרוד את ההתמודדות ביום הראשון ולא להיות בפיגור של 2-0. פולנסקי לצורך העניין ירד למעלה מ-200 שלבים בדירוג האחרון משום שלא הצליח להגן על הנק' שצבר אשתקד ב-US OPEN בו עבר את הסיבוב הראשון. הוא שחקן הרבה יותר טוב ממה שהדירוג שלו מראה ויחד עם זאת, לא עשה כלום השנה כמעט בסבב העולמי ולכן הדרדור בדירוג.

הקנדים יודעים שללא ראוניץ' אין להם שום סיכוי בהתמודדות הזאת, אלא אם כן פולנסקי יפתיע ובגדול. הסיכוי לזה קלוש ולפיכך הם ינסו להריץ את ראוניץ' במשחק הזוגות בשבת יחד עם דניאל נסטור. משחק זוגות מצריך פחות תזוזה על המגרש ואולי ראוניץ' ירגיש טוב מספיק לאחריו כדי להתחרות ביום השלישי והקובע על אף הקשיים (אם יהיה בו טעם).

על כל פנים בשורה מצוינת לבוקר קשה, ואנחנו נחזיק אצבעות לאמיר וינטראוב שינצח את פוספיסיל בהתמודדות מעניינת שתהיה גם סופר מותחת לאורכה ולרוחבה. מעבר לכך, אנחנו נהיה מאחורי דודי שבשאיפה ינצח בלי יותר מידי תקלות את פולנסקי, כך שכבר לאחר היום הראשון כמו נגד רוסיה ופולין, ישראל תוביל 2-0 ותשאיר לאנדיוני אפשרות לנצח את ההתמודדות כבר ביום שבת.

אל אל ישראל!

 

בעיות ולבטים 14.09.2011

בעיה מס' 1

אני מודע לעובדה שאוהדים רבים קצת חרדים מהעובדה שאלירן עטר בספק למשחק מול בשיקטאש. אני כאחד מאוהדיו הגדולים של הבחור אהיה מאוכזב לא לראות אותו על כר הדשא מחר. ברור מאליו שזהו חסרון עצום מבחינת הצהובים, ויחד עם זאת כבודו במקומו מונח לאלירן עטר (ואפילו למוסא קונאטה שפצוע ואף מורחק), ישנם תחליפים בסגל של מכבי. אפילו אם מכבי תפתח את ההתמודדות מול הטורקים כשבחוד משחקים רוברטו קולאוטי וברק יצחקי, לדוגמא, זה עדיין חוד פנטסטי ומנוסה (מה עוד שלא בטוח שמכבי תשחק עם שני חלוצים. התלבטות טפשית של המאמן, אבל את הטפשות או לאו אנתח מחר לכשאדע את ההרכב).

אני חרד הרבה יותר למשמע הבשורה שמושיקו לוגסי לא ישחק כדורגל בשבוע הקרוב עקב מתיחת שריר התאומים. אנשים שלא מבינים בכדורגל ובלי עין הרע לא חסר כאלה ביציעים הצהובים לא מבינים שכיום הבחור הצנוע הוא השחקן החשוב ביותר במערך. ללא משה לוגסי קורים שני דברים: ראשית האריס מדוניאנין נכנס להרכב ושנית משחק הלחץ של הקבוצה נפגע באופן טוטאלי. לוגסי ביחד עם דהאן לא מאפשרים לקישור היריב לפתח את המשחק, ומול הקישור הפורטוגזי של בשיקטאש זהו דבר חשוב מאין כמוהו. מדוניאנין לעומתם לא תורם במאומה למשחק הלחץ ויתרה מכך לא יודע לנהל משחק במרכז השדה מבלי לאבד כדורים בסיטונות. יתכן שמדוניאנין יגיע למצב הבקעה וידייק, אבל עדיין כשהנושא מגיע אליו, כמעט תמיד שכרנו יצא בהפסדנו.

מכבי ת"א איבדה לתקופה הלחוצה הזאת של אינספור משחקים בזמן קצר את כלי הנשק הקטלני ביותר שלה במרכז השדה מבלי אפשרות למחליף ראוי. מה שכן מעניין בכל הסיטואציה הזאת הוא שנפתחה דלת חד פעמית לאלברמן לפני שינופה מהקבוצה… גל אלברמן הוא אחת האכזבות הגדולות שהגיעו בשנים האחרונות למכבי ת"א. אם בעבר דובר על קולאוטי, אז ברור היום שהלז לאחרונה פורע מספיק שטרות בשביל להצדיק את קיומו באופן ברור. חברו לשעבר במנשגלדבאך לא מצליח להראות שהחתמתו ראויה, והינו ללא משחק משכנע אחד מאז ועד היום. אולי כעת בשבוע הקרוב, כשלוגסי חסר, אלברמן יוכל לקנות את מקומו מחדש במועדון. סיכוי קלוש, אבל קיים.

בעיה מס' 2

אחרי החתמתו של פאפלוקאס במכבי ת"א ידענו כולם שמכבי הביאה רכז מחליף נהדר, אבל אז באה הבשורה המרה שג'רמי פארגו, בצדק או לאו – לא משנה כרגע, לא יהיה עימנו העונה. למרות החתמתם של ג'ורדן פארמר המעולה ושל ג'ון שאייר המוכשר עדיין הבק קורט הפנטסטי של שנה שעברה: פרקינס ופארגו, לא יהיו חלק מהקבוצה באופן מאכזב למדי. אולי החוליה החזקה ביותר אשתקד במכבי הופכת להיות שונה לחלוטין. העניין הופך בעייתי הרבה יותר, כשאנו יודעים שפארמר יהיה איתנו באופן זמני בלבד ובכפוף לשיחות בין הנהלת הנ.ב.א לשחקנים, דהיינו: עד אשר תסתיים השביתה כי לאחריה הוא חוזר לניו ג'רזי נטס.

מכבי ת"א כרגע נמצאת בצומת דרכים חשוב מאוד מבחינתה בדומה לצומת בו הייתה בקיץ שעבר לאחר התמוטטותו של מיקייל טורנס. ההחתמה של פארגו שהייתה איזשהו סוג של ברירת מחדל הוכיחה עצמה כצעד גאוני של הנהלת המועדון והצוות המקצועי. כרגע המועדון צמא להחלטה דומה להברקה ההיא, אחרת לכשתגיע השעה להגיד שלום ותודה לפארמר, מכבי שלנו תישאר עם אוחיון ופאפלוקס כרכזים המובילים של הקבוצה.

אני שומע כרגע את השם של שאראס עולה ברקע כאופציה זולה וכשחקן עבר אגדי של המועדון. שאראס אינו פתרון לעניין הזה כי ביחד עם תיאו היווני, הם יוצרים מצב של בק קורט מבוגר שלא יעמוד במעמסת שלוש ליגות באופן וודאי. דיוויד בלאט מבחינתו אולי בצדק לא מוכן להיפרד מריצ'רד הנדריקס כדי לפנות מקום בתקציב לרכז יקר יותר, וההנהלה מבחינתה אולי בצדק גם כן לא מוכנה שהוא יאכל את העוגה וישאיר אותה שלמה כדי לא לשבור את מסגרת התקציב. מה שבטוח הוא שאם מכבי ת"א לא תפתור את הבעיה הנ"ל, העונה הזאת שבין כה עומדת להיות מאוד שוחקת, תסתיים רע מאוד.

אנדיוני חוזרים

אני חובב טניס מושבע, ואפילו משחק מידי פעם בזמני החופשי. כמו כן, אני אוהד גדול של הטניס הישראלי, ונהגתי בעבר לנכוח לכשהיה לי זמן פנוי יותר בהתמודדויות של נבחרת הדיוויס שלנו עוד מימי מנסדורף ובלום ברמה"ש. בשקט בשקט בלי שאף אחד ירגיש נבחרת הדיוויס שלנו חזרה להיות מהנבחרות המובילות בעולם, אמנם כמעט כרגיל יש לנו בעיה בעמדת המחבט מס' 2, אך עדיין להיות חלק מ-32 הנבחרות הטובות בעולם זה לא עניין של מה בכך. למעט הכדורסל, שום ספורט כדור קבוצתי לא הגיע מעולם למעמד חצי הגמר של תחרות בינלאומית נחשבת, בוודאי שלא הכדורגל.

ביום שישי מבלי ששמנו לב עקב היותנו שקועים בבוץ הטורקי תרתי משמע, אף אחד לא מודע לעובדה שהנבחרת תתמודד על חזרה לבית העליון במשחק מול נבחרת קנדה. לקנדה יש נבחרת לא רעה בסה"כ והיא תגיע לישראל כשווה בת שווים. את הנבחרת הקנדית מוביל לראשונה בחייו, המהגר הצעיר בן ה-20 ממונטנגרו, מילוש ראוניץ' המתנשא לגובה של 1.96 מ'. ראוניץ' פרץ השנה לתודעת אוהדי הטניס בעולם כשהגיע לשמינית הגמר בטורניר אוסטרליה מהמוקדמות עם נצחון בסיבוב השלישי על יוז'ני שהיה מדורג עשירי בטורניר. הוא מדורג כיום במקום ה-26 בעולם, וניחן בהגשה קטלנית. הוא האיש עליו הקנדים סומכים שיביא שתי נק' יקרות במשחקי היחידים. אמנם ראוניץ', המטאור הגדול של עולם הטניס העולמי, הוא השחקן הטוב ביותר בכל ההתמודדות, אולם בשל פציעה שעבר כשהחליק על הדשא בווימבלדון, הוא החמיץ את אליפות ארה"ב וחוזר לשחק טניס אחרי כמעט חודשיים. דודי סלע שיתמודד נגדו על נקודה יקרה ביותר יאלץ לקחת את המשחק לנק' ארוכות ולא לאפשר לקנדי הצעיר נק' מהירות וקלות. אמיר וינטראוב המחבט השני שלנו לא יוכל לענק כמעט בוודאות.

אם בוינטראוב עסקינן, ראינו בהתמודדות מול פולין כמה כשרון יש לו ובמס' טורנירי צ'אלנג'ר הגיע לשלבים מאוד מאוחרים. ההצלחה שלו בטורנירים הללו הביאה את הישראלי הצעיר בן ה-24 למקום ה-182 בעולם, דירוג שיא מבחינתו. אמרתי כבר שקשה לי לראות את הבחור הצעיר מצליח לעמוד מול העוצמות של ראוניץ' ביום שישי, אבל מבחינתנו אנחנו מקווים שהוא יוכל למחבט מס' 2 של קנדה ביום ראשון, הכשרון העולה ואשק פוספיסיל. הבחור בן ה-21 מתנשא לגובה של 1.92 מ' וגם לו עוצמות בלתי רגילות. לאחרונה עלה עד למקום ה-124 בעולם עקב הצלחתו באליפות ארה"ב הפתוחה שהסתיימה עתה. הוא הביס בסיבוב הראשון את הצ'כי רוסול המדורג במקום ה-65 בעולם ונעצר אצל הספרדי המצויין פליסיאנו לופז המדורג 25 בעולם. הישג נפלא לבחור שעלה מהמוקדמות ובכלל נראה שההתקדמות שלו בסבב נפלאה.

אינני יודע אם דניאל נסטור קשישא ישחק במשחק הזוגות, והרי הבחור המתבגר בן ה-39 מדורג רביעי בעולם בנושא. אם הוא ישחק עם אחד הצעירים הללו, ללא כל צל של ספק גם הנקודה שאנדיוני מביאים לרוב בזוגות אינה בטוחה לחלוטין. כמעט כרגיל בעקבות כל זאת, דודי סלע שמדורג במקום ה-92 בעולם וסיים אליפות ארה"ב מכובדת מבחינתו, יישא על כתפיו הצנומות את סיכויי הנבחרת. כפי שזה נראה כרגע דודי יאלץ להביא 2 נק' כדי שישראל תצא עם ידה על העליונה מהמפגש הלא פשוט הנ"ל בדרך חזרה לבית העליון. זה נראה קשה חברות וחברים, אבל ברמה"ש כפי שהוכיחו בעבר המפגשים מול צ'ילה, איטליה ופרו, הכל פתוח.

אל אל ישראל!

 

 

וואוו חלק 2 13.09.2011

אין מילים…

אחרי ההצגה של המלך נולה אתמול, כבר נגמרו לי המילים. סופרלטיבים שפכתי, תילי תילים של מילים כתבתי וכבר אין מה להגיד יותר מידי… אני רק הוסיף ואומר, שאנו חוזים בשנה חד פעמית בטניס. הייתי מאוד צעיר כשמקנרו בתחילת שנות השמונים שלט בסבב באופן בו דג'וקוביץ' שולט בו היום. חזיתי בקרבות הענק בין אגאסי לסמפראס בשנות ה-90, קרבות חסרי תקדים, בהם מתחרה אחד היה אנטי-תיזה לשני. מכיוון שאף אחת מהתיזות הללו לבדה אינה תופסת עוד בטניס המודרני, בו כל טניסאי (אם כמובן רוצה להיות בעשיריה הראשונה) חייב להתמקצע היטב בכל אחת מאלו… נישות לא עובדות יותר כמו בעבר, ולכן זה הופך למעשה את נובאק דג'וקוביץ' בכושרו הנוכחי לטניסאי הקטלני ביותר בכל הזמנים.

העובדה שדג'וקוביץ' כנראה יסיים את העונה עם שני הפסדים בסה"כ (אולי שלושה או ארבעה אם למישהו יהיה מזל נגדו בטורנירי החורף), כשאחד מהם הגיע כתוצאה מפרישה בשל פציעה (גמר סינסינטי מול מארי), היא פשוט בלתי נתפשת. מאזן הנצחונות שלו כרגע עומד על 64-2, שזה מספר שאי אפשר להסביר בכלל לאנשים שלא מבינים את גודל ההישג. לצורך השוואה בעונה הכי טובה שלו, נאדאל סיים עם עשרה הפסדים. לסרבי הצעיר נותרו עוד הטורנירים המסכמים של העונה במזרח הרחוק, ואם המגמה שאנו רואים כרגע תימשך, אזי אנו עומדים לצפות בהישג לא אנושי.

המשחק אתמול הוכיח שהצורה בה דג'וקוביץ' משחק פלוס היכולת שלו להתאושש מקצב משחק מטורף כזה פעם ביומיים לפחות נמצאת על קו גבול קצה היכולת האנושית. העובדה שיש לו כושר גופני מעולה, יכולת התאוששות פנטסטית וכמובן כשרון בלתי רגיל בטניס, הופכת אותו לרובוט בלתי מנוצח. כמה שנים יוכל להתמיד דג'וקוביץ' בקצב עבודה שכזה ולהימנע מפציעות יהיו הברומטרים שלו לכיוון קריירה אגדית. כרגע נולה בן 24 וככל שהשנים יעברו העסק יהפך להיות קשה יותר ויותר מעונה לעונה, ראו דוגמת פדרר שבגילו כבר נראה מותש, שבע ושחוק. בינתיים אנו נהנה מחוויה של ממש לא רק עקב הטניס החלומי שמפגין נובאק, אלא גם מהבידור שהוא מביא עימו למגרש.

היום זה מתחיל…

המחזור הראשון בליגת האלופות נפתח היום לרווחת הציבור. אני משוכנע שכולכם כבר דאגתם למסכי LCD חדשים, לאספקת פיצוחים לחצי השנה הקרובה והכי חשוב לכורסא שמתחברת לחשמל ומעסה את ישבנכם. אני, לעומת זאת, איני מתלהב או נמשך לעסק, וזה לאו דווקא קשור לעובדה שהקבוצות אותן אני אוהד אינן שייכות לחגיגה, להיפך אני אפילו שמח על כך.

בעבר ליגת האלופות הייתה הקרם של הקרם באופן מקצועי. היום היא הקרם של הקרם באופן שיווקי בלבד… קבוצות רבות ובמיוחד הספרדיות הבכירות השתלטו על הליגה הזו באופן בלתי ספורטיבי. הפערים שנוצרו בין נניח שלושה-ארבעה מועדונים לשאר הורס את חווית הכדורגל והפך אותה לנחלתם של מיעוט, וכמובן תופעת הטרמפיזם בה אנו הישראלים מתמחים הלכה למעשה.

מישהו מהמר שבגמר לא תהיה לפחות קבוצה אחת מספרד, רמז: בארסה או ריאל? מישהו מהמר שיונייטד לא תהיה בין ארבע הסמי-פיינליסטיות לפחות? את מישהו מעניינים המשחקים בשלב המוקדם של הליגה הזאת? תשובות לפלאטיני, שמהלכיו הלא ברורים הרסו את הכדורגל באירופה. הניסיון שלו להטמעת חוק הפייר פליי היא דבר נחמד אבל באופן ברור בלתי ישים, והעובדה שהוא נותן לקטנות אפשרות להשתחל לליגה הזאת באופן גם כן בלתי ספורטיבי לא פותרת את הבעיה אלא רק מחריפה אותה.

אתם יכולים לספר לי שחוק בוסמן טרף את הקלפים, וזה נכון. אתם יכולים לספר לי שהכדורגל כמו הכלכלה העולמית הגלובלית הפך להיות שדה המשחק של הענקים, כשהגמדים צריכים להסתפק בפירורים… יתכן שכל זה בהחלט נכון, אבל איפה נכנס עקרון הספורט ושוויון ההזדמנויות לתוך הסיפור? בשלב מסויים וראינו את זה באליפויות של מכבי חיפה בימי רוני לוי, אפילו לאוהדי הקבוצות המדוברות יימאס. גם הם ירצו לראות כדורגל טוב יותר ותחרות מעניינת יותר אפילו במחיר שאולי חס וחלילה אותן הקבוצות שהם אוהדים יאבדו גובה.

בינתיים, אני אלך לישון… תעירו אותי ביום חמישי למשחק של מכבי מול בשיקטאש.

הבלוף ועונשו!

ניר קלינגר הגיע למכבי ת"א אחרי נטו מינוי של האוהדים לאחר הודעתו של ניר לוין שאין לו רצון להמשיך במכבי ת"א, בעיקר אולי באשמתנו האוהדים שהפלנו עליו את התיק ולא על לוניל'ה כיאות. היינו נאיבים אותה תקופה רובנו אני חייב לציין, ההתפקחות באה קצת אחרי כן, ועמדנו אותו הקיץ מחוץ לביתו של הרודן מצהלה. היו הרבה לחצים על בעלי מכבי ת"א באותו הקיץ, ועם דחיפה של אלי דריקס שגם סיים חלק מהמחאה (לא של האולטראס באותה תקופה, אנחנו נותרנו לצערנו/שמחתנו תלוי מי מתבונן בודדים במחאה), מונה הסמל הגדול של שנות התשעים למאמן הקבוצה.

ההתחלה הייתה טובה אני חייב לציין. למרות קיץ קשה בו בקושי קיבל תקציבים מהרציקוביץ', קלינגר היה פתוח לענות לשיחות מהאוהדים, ביקש מאיתנו להתעזר בסבלנות ושהוא יעשה הכל בשביל להקים פה קבוצה בצלמו. הוא בהחלט עשה זאת ומכבי ת"א זכתה באליפות ראשונה מאז שנת 1996, בודדה ב-15 השנים האחרונות. אולם, כבר אז החלו להתגלות בקיעים בדמות האגדית שחשבנו שהלז היה כשחקן. מגלומניה, שחצנות, מאבקי אגו מטופשים מול כוכבי הקבוצה, קידום שחקנים לכאורה לצורך מטרות אישיות, החתמת שחקנים לכאורה בעלי אינטרס ועשרות שחקנים שעברו במועדון אותם השנים יחד עם מומחים (יועצי אחיתופל לווינריות והשד יודע מה), שרוששו את הקופה מרווחי ליגת האלופות.

הדבר הגרוע ביותר מבחינת החלק הארי של האוהדים, לאו דווקא הפלגים המקיצונים של הארגונים, היה שיטת המשחק ההגנתית וחסרת ההשראה שהלז הביא עימו לכר הדשא בכל עונה ועונה. מילא שיטת המשחק הזו הייתה מביאה הישגים בלתי רגילים, אבל בשנים בהם הליגה הייתה בלשון המעטה לא מבריקה, אוהדי מכבי רצו הרבה יותר. דור הצעירים של הדאבל הקודם התפספס בגלל כל מיני שחקנים שהובאו למועדון על חשבונם, הוותיקים כמו "בנימני" ואחרים הועזבו ומכבי במקום לצאת לדרך חדשה רק התחפרה עמוק יותר בחול, כשהקהל מפנה עורף לראשונה בתולדות המועדון כמחאה על ההתנהלות הארגונית והמקצועית.

לאחר שסוף כל סוף הרציקוביץ' בלחצים אדירים מכל עבר הסכים לפטר את המאמן הכושל, קלינגר באופן ברור לא מצא עצמו מאז ועד עצם היום הזה. מחד סגנון המשחק אותו אוהב לשחק לא מתאים יותר לכדורגל המודרני. משחק עם שלושה קשרים אחוריים וחלוץ אחד, מה שהמומחים אוהבים לקרוא לו עץ אשוח (4-3-2-1), טומן בתוכו את האפשרות להפסד בכל משחק ומשחק. לשחק שיטות אחרות קלינגר לא יודע לצערו ולצערם של אוהדי הקבוצות בהן מאמן… מאידך אופיו הבעייתי לא מאפשר לו לחבור ולקבל צ'אנס חדש בקבוצות הצמרת של הליגה.

השנה בקטע לא ברור אלונה ברקת החליטה להשאיר את קלינגר כצעד שישנה את אווירת חילופי המאמנים השנתית בבירת הנגב למרות כשלון עצום בעונה החולפת (אילולא איווניר היה מאפשר ניצחון נדיר של ב"ש בסיבוב השלישי, הם היו נלחמים על הירידה ומי יודע מה היה קורה). הרעיון לכשעצמו נשמע טוב, כי בהחלט צריך לעצור את ההחלפה הסיטונית הזאת של מאמנים בבירת הנגב. יחד עם זאת, הביצוע גרוע מאוד כשמדובר על המאמן הכושל הנ"ל… למה גרוע? להפועל ב"ש גדל דור שחקנים טוב מאוד במחלקת הנוער, דור שהעלה את הקבוצה לליגת העל לראשונה אחרי הרבה שנים. קלינגר הבטיח לתת לצעירים הללו הזדמנות וכרגיל כמו במכבי בזמנו הוא לא קיים… הוא העדיף שחקני רכש שהביא מבחוץ בכסף רב ולמעשה כרגע הקבוצה שלו מלאה בשחקנים שהעובדה שהם משחקים בב"ש היא נטל מבחינתם הרבה יותר מגאווה. כשאתה מסתכל על העובדה שלהפועל ב"ש יש 0 נק' מתוך 9 ועוד הקבוצה טרם שיחקה נגד האריות מת"א והכרמל, מדאיגה. מה שלי לא ברור הוא שאת אותן תוצאות לפחות ובוודאות יכלו להשיג הצעירים של הקבוצה ולפתוח אופציה לעתיד טוב יותר אולי, זה לא כ"כ קשה האמת, וכאן הכשלון העצום של המאמן. המאמן בשיא החוצפה חוזר על הקונספציה שקרסה לו שנה שעברה וזה פשוט מחדל מקצועי.

אלונה לא תפטר את קלינגר בוודאות למרות העובדה שמבחינה מקצועית הוא אחד המאמנים הגרועים בליגה, משום שאם תעשה זאת היא מודה שעשתה טעות שנתנה לו להישאר מלכתחילה. אם היא מודה בטעות הזאת, היא לוקחת אחריות בעצמה על כשלון נוסף בעונה נוספת וזוהי כבר רשלנות… האוהדים? ליבי עליהם. מכרו להם בקיץ מצג שווא של קבוצה צעירה, תוססת, מלאה בשחקנים מבית ואחת שתילחם על כבוד המועדון. בפועל יש שם שחקנים ותיקים ומבוגרים שאף אחד מהם לא יורד לגליץ' לפני שמקבל בונוס. לאוהדים אחרי שנים של מלחמות מול ז'ינו מחד ומאמנים שוניים ומשונים מאידך שהגיעו לטיול בנגב ועניין להם את קצה הזרת הצלחת המועדון, שובע רב בנושא הזה. חוץ מזה שאלונה כבר כמעט נטשה את העסק פעם אחת מפאת התפרעות אוהדים בימי גיא עזורי. אז מה נשאר להם לעשות? לצעוק מעט תתפטר בעת משחקים באופן לגיטימי, לחזות במאמן מצפצף כהרגלו על רצונותיהם ועל העובדה שלהבדיל ממנו הקבוצה באמת יקרה להם… אז הם יושבים וכוססים ציפורניים מפחד לחזור פעם נוספת לליגה השנייה.

האם המאמן קלינגר מסוגל לבצע מהפך מבוקש? אין סיכוי. עצוב לראות את ב"ש מתמוטטת פעם נוספת, אבל זה היה דבר צפוי ומתבקש. כרגע אחרי הפועל פ"ת ועירוני רמה"ש, זוהי המועמדת מס' 1 לירידה. כל הכבוד למאמן הדגול על ה"הצלחה הענקית" הזאת עם אחד התקציבים הגבוהים בליגה (חמישי לפי מה שאני יודע), ומבחינתי לפחות יש כאן סגירת מעגל ענקית. זהו עונש על חטא ההיבריס של ניר קלינגר שמסמל  אגדי הפך להיות אחת הדמויות השנואות בקרב הקהל הצהוב. את השנאה הלז הרוויח בזכות, ועל כך הוא משלם היום. אחרי הכשלון הזה שכבר מידפק על הדלת של הבאר שבעים, קלינגר כבר לא יוכל לעבוד יותר בליגת העל. סיום עגום לנסיך שיכל להיות מלך, אבל העדיף להיות דיקטטור ועריץ.

וואוו! 12.09.2011

ברוכים הבאים להצגה של משפחת ראיין

עונת הפוטבול נפתחה בתרועה גדולה, כשלאחר הנצחון הענק של גרין ביי על ניו אורלינס, היו הרבה הפתעות במחזור המשחקים הראשון. שיקגו ניצחו בצורה משכנעת את אטלנטה, הבילס המגוחכים שחטו את הצ'יפס, דטרויט ניצחו את טמפה ביי והרייבנס פשוט עשו צחוק מבן הגדול והסטילרס שלו בדרך לניצחון ענק. אבל, המשחק המרכזי אותו החליטה רשת ESPN לשדר לארה"ב ושהיה כאמור מחווה לעיר ניו יורק וליום הזכרון העשירי של אירועי 11.9, גנב את ההצגה. כשאומרים ניו יורק בפוטבול כמעט תמיד מתכוונים לג'איינטס, אולי אחת הקבוצות המפורסמות והמצליחות בפוטבול האמריקאי בפרט ובספורט האמריקאי בכלל. אבל, הליגה בחרה את הג'טס למשחק המיוחד הזה, מאחר והקבוצה בשנתיים האחרונות הפכה להיות הבכירה בעיר מבחינת הישגים. אז הג'איינטס קיבלו בראש בוושינגטון, ולעומתם הג'טס אירחו את הקבוצה של אמריקה, הדאלאס קאוובוייס, באצטדיון המט לייף החדש שבניו ג'רזי.

המשחק החל לא לפני טקס מרגש, בו יחד עם כוחות הבטחון של העיר ניו יורק, שחקניה, מאמניה, מנהליה ובעליה של הניו יורק ג'טס החזיקו דגל ענק של ארה"ב, שכיסה כליל את המגרש לכל אורכו. מחווה ענקית של מועדון הפוטבול הענק הזה לאנשים העומדים על המשמר בעיר, שרבים מחבריהם קיפחו חייהם בהתמוטטות מגדלי התאומים. הליגה הסכימה לסופ"ש אחד, להפר את חוקי הלבוש ולתת לכל מי שחפץ ללבוש איזה פריט שבא לו לצורך הזדהות עם היום הקשה הזה. הכובעים של הקבוצות פינו את מקומם לכובעים של המשטרה או רשות הכיבוי של ניו יורק בעוד מחווה נאה לאנשי כוחות הבטחון שנפלו באסון. בטקס השתתפו שני הנשיאים לשעבר ממשפחת בוש ונשותיהם.

אחרי שתמו להם כל הטקסים המרגשים, התפנו הקבוצות לקצת פוטבול. לרקס ראיין אין בעיה להיפגש עם כל מאמן בליגה חוץ מאחד… אחיו, רוב ראיין. רוב ראיין כמו רקס, לפני שהתמנה להיות המאמן הראשי של הג'טס (היה מתאם ההגנה של הרייבנס), הוא מתאם הגנה משובח ומבוקש ב-NFL. אשתקד כמתאם ההגנה של הבראונס הוא מתח את אחיו למשחק שהסתיים בנצחון הג'טס אחרי הארכה, והשנה היה ברור לכולם שבתור מתאם ההגנה של הקאוובוייס, הלז ישלוף שפנים חדשים מהכובע כדי להכריע את רקס. כשאבא באדי הגאה, אולי אחד ממאמני הפוטבול הגדולים בכל הזמנים צופה ביציע, היה ברור לרוב שאחיו במהלך הראשון יעשה מחווה לאביהם וישחק את הגנת ה-46 (אותה באדי המציא). דאלאס תקפו את המהלך הזה היטב והחלו מתקדמים בשצף קצף במעלה המגרש, כשההגנה האימתנית של הג'טס חסרת אונים.

טוני רומו, הקוורטרבק המושמץ של דאלאס קיבל, שוב, הזדמנות להוביל את הקבוצה העונה והוא פתח את המשחק היטב. תוך פחות מחמש דק' דאלאס זכתה בטאץ' דאון של דז בראיינט שהתחיל את המשחק אחוז דיבוק ממש. כשמולו אנטוניו קרומרטי, בראיינט תפס את הכדור פעמיים, פעם למהלך של קרוב ל-40 יארד ופעם לתפיסת הטאץ' דאון האמור. רקס ראיין ומתאם ההגנה שלו הבינו שבראיינט הצעיר עומד לעשות המון צרות, והחליטו לשנות את ההגנה ולהכניס את שחקן השנה השנייה של דאלאס לאי של דארל ריביס. מאותו הרגע ועד לסיום המשחק בראיינט תפס בסה"כ כדור אחד. ריביס כהרגלו, אולי שחקן ההגנה הטוב בליגה ומהטובים בכל הזמנים, לא בחל בשום אמצעי כדי לעצור את הרסיבר הצעיר, והמאבק הפיסי ביניהם הפך להיות קטלני. בראיינט סבל החל משלהי הרבע השני מכיווץ שרירים ולא התאושש ממנו עד סיום המשחק, אגב גם ריביס סבל מאותה הבעיה בשלב מסויים אבל חזר מהר מאוד למגרש להנהיג את חבריו להגנה.

למרות זאת, דאלאס שיחקה היטב, כשמארק סאנצ'ז הקוורטרבק הצעיר של הג'טס התקשה להיכנס למשחק מול הבליצים של רוב ראיין בראשות דימרקוס ווייר האיום, שהפיל את סאנצ'ז פעמיים ל-SACK. דאלאס כבר הובילה 10-0 לקראת סיום המחצית כשסאנצ'ז סוף סוף התעורר והרגיש נוח. שלוש דק' בלבד למחצית התחיל הבחור הצעיר דרייב שנגמר בטאץ' דאון של הטייט אנד, דאסטין קלר, עם חצי דקה על השעון. 10-7 לדאלאס במחצית והמשחק פתוח לחלוטין. מחצית בסה"כ לא טובה של פוטבול כששני הרכזים: רומו וסאנצ'ז, מתקשים מאוד מול ההגנות הפנטסטיות. לגבי הג'טס מופע כזה של הגנה בראשותו של הדינמו במרכז בארט סקוט הינו דבר רגיל ודיברנו על זה, אבל דאלאס עשתה למעשה שינוי קיצוני השנה תחת האח של… אשתקד לדאלאס היו אינספור בעיות בהגנה, שהייתה ווייר ותו לו, השנה עושה רושם שהרבה קבוצות תאכלנה חצץ מול היחידה המשתפרת הנ"ל.

המחצית השנייה נפתחה בדיוק כפי שנפתחה הראשונה, כששוב צמד הקוורטרבקים מתקשים מול ההגנות שמולם. רומו המנוסה יותר היה הראשון להקיז דם, אמנם במסירה לא טובה ובכל זאת מהלך נאה לטאץ' דאון. 7 דק' מפתיחת המחצית רומו זרק כדור ארוך ל-36 יארד אל עבר מיילס אוסטין. קרומרטי שקלט את המהלך כבר היה על סף חטיפה, אבל אוסטין הנחוש והעיקש ממש תלש לו את הכדור מהיד. מהלך מצויין של הרסיבר הוותיק של הקאוובוייס, ודאלאס שוב בעניינים עם 17-7. הג'טס באותן הדק' היו נראים אובדי עיצות. שום סיסטמה לא הלכה להם בהגנה או בהתקפה כדי לנסות ולחזור אל המשחק. מהרגע הראשון דאלאס הגיעה למשחק החוץ כשהיא מעוניינת להיות אגרסיבית ונחושה. אבל, את הג'טס ולמדנו זאת בעונה שעברה אסור להספיד בשום מצב.

לקראת סיום הרבע השלישי סאנצ'ז הראה שהוא מחזיק היטב במושכות והחל מתקדם קדימה תוך כדי ניצול העובדה שכל הקורנרבקים הפותחים של דאלאס נפצעו במאבקים האימתניים עם הולמס ובורס, הרסיברים החזקים שלו. טעות אחת שלו כשנלחץ מהצדדים בבליץ והליינבקר ממול לי חטף לו את הכדור והחזיר אותו עד ליארד בודד לפני האנד זון. פליקס ג'ונס כבר הכניס את הכדור פנימה בתחילת הרבע הרביעי. התוצאה כבר הייתה 24-10 לטובת הבוקרים, שהלכו והתקדמו לעבר נצחון מפתיע בחוץ. האם הג'טס גמורים? שוב, אני מזכיר שההסטוריה לימדה אותנו שלא. הג'טס יצאו להתקפה מהירה כששוב הם מנצלים את החלק האחורי הרעוע והחסר של הגנת הקאוובוייס, ובורס תפס מסירת טאץ' דאון מסאנצ'ז על 26 יארד. טאץ' דאון ראשון לפלאקס מאז השתחרר ממאסר בן שנתיים. 24-17 לבוקרים ושוב משחק של טאץ' דאון אחד…

10:30 דק' לסיום המשחק ורומו במסירה מצויינת לטייט אנד שלו ג'ייסון וויטן מצא את הגנת הג'טס לא מוכנה. הבליץ איחר לבוא ווויטן נותר לבדו לאחר שגבר על הסייפטי אריק סמית' שחיפה גבוה על הליינבקרים המתנפלים על רומו. וויטן בריצה אדירה של למעלה מ-60 יארד היה קרוב להכניס את הכדור פנימה, מה שהיה גומר באופן מעשי את המשחק. אבל, ג'ים לנהארד הצליח לדחוף אותו החוצה יארד אחד לפני טאץ' דאון מכריע. ארבע נסיונות לדאלאס על קו היארד כדי להכניס כדור שינצח את ההתמודדות, אבל בנסיון השלישי רומו איבד את הכדור לג'טס במהלך שיתברר כקריטי.

בצד השני גם סאנצ'ז איבד את הכדור כשניסה לעשות יותר מידי במהלך אבוד, והבליץ הלא מרחם הגיע אליו מהגב. דאלאס לא הצליחו מצידם לעבור עשרה יארדים בשלוש נסיונות והחליטו ללכת על בעיטת הרחקה. מאמן הקבוצה המיוחדת של הג'טס, מייק ווסטהוף, הוא הטוב ביותר בליגה בתחום. ומהלך מבריק שלו הצליח להשחיל את ג'ו מקנייט הקטן והמהיר בין הקו הקדמי של היחידה המקבילה של הבוקרים. מקנייט התעופף על הבועט והצליח לחסום את הבעיטה שלו. על הכדור האבוד השתלט אייזייה טרופאנט מהג'טס, שקודם מסגל המילואים מס' ימים לפני המשחק, לטאץ' דאון מדהים 5 דק' לסיום המשחק. שוויון 24 במשחק פרוע ומותח בניו ג'רזי.

דאלאס יצאה לדרייב מנצח, ודווקא רומו, שנתן משחק מעולה משך שלושה רבעים עשה טעות אופיינית ובעט בדלי אותו מילא לאורך משחק שלם. בהחלטה לא ברורה רומו החליט למסור את הכדור לבראיינט שדידה כל אותן הדק' להנאתו על המגרש… הרסיבר שברבע הראשון היה הנכס הכי גדול של הקאוובוייס, הפך למועקה אחת גדולה בשבילם. הסילונים שכמעט לעולם לא שולחים עזרה לריביס עם הסייפטי, כי בינינו… אין צורך, הפעם החליטו לעשות זאת בהברקה גדולה של רקס. ריביס, כשמתגרים בו נושך וחזק, ורומו שזרק לעבר בראיינט האומלל את הכדור ראה אותו מפסיד אותו לטובת הקורנר האגדי. 52 שניות לסיום ריביס החזיר את הכדור ונתן להתקפה הזדמנות פז לנצח את המשחק. סאנצ'ז הצליח להביא את הכדור עד לקו ה-30 יארד לערך, משמעות הדבר בעיטה של ניק פולק מחצי מגרש (50 יארד). ניק פולק, בועטה לשעבר של דאלאס שנופה לפני שתי עונות מהסגל והגיע בעקבות זאת אשתקד לג'טס, בעט את בעיטת השדה היטב 27 שניות לסוף, ונצחון אדיר של הג'טס 27-24.

רשמיי מהמשחק הם בסה"כ מעורבים. בראשית, אני מאוד שמח על הנצחון ההירואי הזה. מאז הקמתה, דאלאס הובילה ב-14 נק' ב-242 משחקים, וניצחה את כולם למעט אחד שהגיע להארכה. זוהי הפעם הראשונה שקבוצה חוזרת לנצחון נגדה לאחר פיגור שכזה. זהו נצחון הירואי שמעיד באופן שלא משתמע לשני פנים על החוסן המנטלי של הג'טס, אותו מקנה כבר שנה שלישית ברציפות רקס ראיין המאמן המעולה. יחד עם זאת, הג'טס הגיעו לא מוכנים למשחק הזה, ולא היה חסר יותר מידי שהמשחק יברח והקבוצה תפסיד משחק בית חשוב.

מעבר לכך, עושה רושם שמבחינה התקפית הג'טס איבדו את הזהות שלהם. בשנתיים האחרונות הקבוצה סיגלה לעצמה משחק קשוח של ריצה על הקרקע, ועכשיו מנסים שם לשחק פוטבול מודרני של כדור באוויר. הזהות הקודמת הביאה את הג'טס פעמיים ברציפות לגמר האיזורי ואיני רואה סיבה לשנות את מערך ההתקפה. אני בכלל לא אוהב את שוטנהיימר, מתאם ההתקפה של הג'טס. הקריאות שלו לדידי לפעמים הזויות ומכניסות ללחץ לא ברור את כל ההתקפה, במקום לשחק על בטוח ולהצליח. אני מקווה שזוהי רק החלטה חד פעמית שנבעה מהפיגור המוקדם ומהפציעות של הקורנרים היריבים.

שבוע הבא הג'טס יארחו את הג'גוארס מג'קסונוויל שגברו במשחק הראשון שלהם על הטייטנס. לאחר מכן הקבוצה תצא לשלושה משחקי חוץ רצופים. אני מאוד מקווה שהטעויות יילמדו והן לא תחזורנה על עצמן מכל המעורבים. במיוחד האמור על סאנצ'ז, שוטנהיימר ואפילו ראיין עצמו. בכל זאת, אנחנו יוצאים מאושרים מהמשחק הזה עם נצחון פנטסטי על קבוצה שתעשה הרבה צרות בבית שלה לאיגלס החזקים, שעושה רושם וייקחו השנה את ה-NFC בלי בעיות מיוחדות.

יאללה הבייתה!

כל הסטייקים יגידו בעקבות מה שאני הולך להגיד עכשיו: "חכה… מה קרה? כולה משחק ראשון… תן זמן". תשאלו מי אלו אותם הסטייקים המתהפכים להנאתם על המנגל? כל אוהדי בארסה שהטרמפיזם שלהם הביא את די בנדטו למנות את לואיס אנריקה למאמן רומא במקום הסמל הגדול ויצ'נזו מונטלה האגדי. התוצאות? בהתאם… עד עתה ההנהלה המקצועית והמאמן נכשלו ברומא כשלון חרוץ, כשהקבוצה עדיין לא ניצחה משחק בעידן שלהם. בכל משחקי האימון הרציניים הקבוצה הובסה, הקבוצה הודחה מהליגה האירופאית באופן משפיל ואתמול במשחק פתיחת העונה בבית הקבוצה הפסידה שוב… הפעם לקליארי החלשה 2-1.

דוגמא לחוסר נסיונו של המאמן הספרדי היא גיוסו של המגן חוזה אנגל. אנריקה נלחם עם קבוצות הצמרת של ספרד על שירותיו של המן חוזה הצעיר מספורטינג גיחון. רומא החתימה אותו מקבוצת התחתית הספרדית תמורת 4.5 מיליון יורו, והוא כבר עלה לה כפול אחרי משחק גרוע מול סלובאן ברטיסלבה ואתמול בטעות שלו בגול הראשון ובהרחקה המטופשת. הבחור הצעיר מראה שהעסק גדול עליו, ואינו מתאים לרמה המקצוענית הזאת עדיין (אולי בעתיד…). עוד דוגמא היה העובדה שאנריקה הלך למהלך חזיתי מול כל כוכביה האיטלקים של רומא כולל בוריילו המעולה, שזוכים באופן ברור ומובן לאהדת הקהל, אבל אף אחד לא ציפה שהוא ירחיק לכת עד פרנצ'סקו טוטי. טעות מטופשת שהביאה חוסר שקט למועדון שמנסה לצאת לדרך חדשה…

הכתובת שהייתה על הקיר ודיברתי עליה כבר לפני מס' שבועות כבר בוהקת למרחוק. סוף כל סוף לראשונה מאז הגיע לרומא, אנריקה יצא מהסינר הרחב של די בנדטו והצהיר שהוא לוקח אחריות על ההפסד. הוא גיבה את המגן הספרדי הצעיר והכושל שהביא, והחמיא לקבוצתו על כך שנתנו את הנשמה על המגרש בהתמודדות הביתית. תגובתו של די בנדטו בוששה לבוא, בוודאי משום שהלז רק היום אחה"צ לפי שעון איטליה יתעורר לשבוע חדש. מעניין יהיה לשמוע מה יש לו לומר… דבר אחד הטריד אותי מאוד בכל הסיפור הזה, וזה שהמאמן לאחר שהודה שהוא מרגיש חסר ניסיון מול האתגרים העומדים לפניו, התבטא אתמול שלא ניתנו לו שום יעדים לשנה הקרובה.

האם זה אומר שכולם, כולל הבעלים, ההנהלה, המאמן והשחקנים הצעירים יתגלחו כמה שנים על הזקן של האוהדים בדרך להצלחה תוך כמה שנים במקרה הטוב, אם בכלל? לי עושה רושם שהתשובה לזה היא חיובית. הדבר רבותיי לא יחזיק מים, ולא ירחק היום שהקהל האכזרי של רומא יביע את מורת רוחו על העניין. מחד צריך לזכור את מה שאני אומר תמיד… לדעת האוהדים השרופים של המועדון, לא הייתה שום סיבה לניסוי הזה. רומא היא מועדון מספיק גדול ובעל מסורת בריאה כדי להכתיב את הסגנון של עצמו ולא לחפש להוות חיקוי זול למקומות אחרים מצליחים ככל שיהיו. מאידך, אין שום ערובה להצלחה לפרוייקט הזה, וזה אומר שיתכן ולבסוף אחרי שנתיים-שלוש של כשלונות, רומא תאלץ להחליף סיסטמה, ולאוהדים שבעי הכשלונות זה כבר יהיה קשה מנשוא.

הימים הולכים להיות הרבה יותר קשים, והצונאמי אותו צפיתי כבר לפני למעלה מחודש מתחיל לגדול בלב ים ומאיים לשטוף את טריגוריה. עושה רושם שהשיטה הברסאית לא מתאימה לסגנון שהשחקן האיטלקי מביא עימו למגרש, ועל כן היה צורך לרכוש מכל הבא ליד. לאנריקה חסר הניסיון מטרה ברורה, וזה לחבר את כל הכשרונות שהובאו מכל חלקי הגלובוס לקבוצה. את הכישורים לבצע הזאת למרבה הצער כרגע אין לו… זה שונה מידידו פפ שרוב השחקנים ששיחקו/משחקים אצלו בתור הזהב הברסאי התחנכו במועדון או היו שם. פה מדובר על מאמן לא מנוסה שמנסה ללמד שחקנים בני 20 ומעלה כדורגל מחדש… איך זה אמור להצליח לעזאזל? אני לא מצליח להבין את זה.

בינתיים בוודאות לפני שיהיה טוב יותר יהיה רע יותר… אין לי ספק בכך. אוהדי רומא אינם ידועים בשלוותם בלשון המעטה ובעוד מס' הפסדים הפיצוץ הגדול יבוא. מה הוא יביא עימו מבחינת הבעלים די בנדטו, אני לא יודע וחושש לחשוב על היום למחרת. אמרתי כבר שהאמריקאי עשה טעות אסטרטגית קשה, ועכשיו הוא נשאר לאסוף את השברים. האם הוא יודע איך מתנהגים בכדורגל האיטלקי אחרי כשלון אדיר שכזה העומד להגיע ובגדול? סביר להניח שלא.

צר לי על לואיס אנריקה, שבהחלט היה שחקן טוב בעבר הלא רחוק. האדון צריך להבין שהוא טיפס על עץ גבוה מאוד מכל הבחינות… האם הוא מסוגל לרדת ממנו לתוך ההמונים הזועמים? האם הוא מסוגל לשקם את ההריסות שיצר יחד עם ההנהלה הפאטתית? ספק גדול. מבחינתי הדבר הכי טוב שיכול לקרות הוא שינוי קונספציה כבר עכשיו מצד הבעלים… חזרה לכדורגל הרגיל של רומא, שניחן בסגנון האיטלקי עם שחקנים איטלקים, בדיוק כמו שעושה אנטוניו קונטה בכשרון רב כרגע ביובה. זאת הדרך, הלכה למעשה… עוד לא מאוחר לתקן אדון די בנדטו. אנריקה הבייתה ועכשיו!